אודות הספר:
ספר זה היה לא רק בגדר סיום שלב בהתפתחות שירתו של לאור, אלא גם סיפור הצלחה של מכירות. אף ששירת הספר הזה מורכבת ולפעמים מסובכת, ואף ששערי הספר המרובים פורצים לכמה כיוונים, נמכר הספר הזה בשלוש מהדורות. הביקורת התלהבה. שבא סלהוב כתבה: “תבונת המשורר של לאור מעמיקה מספר לספר. תבונה אכזרית ומרגשת ככל שהוא משקיט ומרסן את אמצעי השירה שלו”.
אורי ש’ כהן: “אפשר להראות שהשלב האחרון במפגש של לאור המשורר עם העולם הוא שלב שמתאפיין בהתרחבות. השירים ארוכים יותר, רחבים יותר, שוהים יותר ויותר עם האין, עם האינות, עם הכאב הפשוט והבנאלי של החיים בלי פנסיה… ההתרחבות הזאת היא גם אל המקורות, והיא ניכרת כבר ברומן ‘ועם רוחי גווייתי’.”
במאמר רחב ומעמיק כתב דרור בורשטיין: “קריאת הספר הזה ‘מתוכו’ מעלה דמות שונה לגמרי מאיש שמצטייר (אולי) כמאופיין בכוח, בזעם אינטלקטואלי, בתשוקת דיבור. הספר הזה נואש מאוד, וסופו שהוא מבטל את עצמו: ‘צריך הייתי לכתוב שירים אחרים’, ופירושו ‘לא צריך הייתי לכתוב כלל’… הדבר שהטריד אותי בקריאת הספר הוא הפער בין הדומיננטיות האינטלקטואלית רבת הכוח, האלימה לפעמים, של לאור לבין משפטים כמו ‘יהא למוות אשר למוות’, הממלאים את הספר.”
כאין
