5. כמצולה שאין בה דגים

(אִם צָרִיךְ, אֶהְיֶה הַלַּיְלָה גַּלְמוּד, וּבַלֵּילוֹת הַבָּאִים אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ מִתְבַּטֵּל
הָרָצוֹן מִפְּנֵי הָאַיִן, מִתְבַּטֵּל
הַגַּעְגּוּעַ מִפְּנֵי הַשֶּׁקֶט) אֲבָל אִם זָכָה אָדָם, אוֹמְרִים לוֹ אֲהוּבֵנוּ אַתָּה, אֵיךְ לֹא יָדַעְתָּ? כָּל חַיֶּיךָ
לְפָנֵינוּ פְּרוּשִׂים, לֹא
כְּמוֹ רֶשֶׁת, אוּלַי כְּמוֹ אַלְבּוֹם תְּמוּנוֹת יָשָׁן, תְּמוּנַת פָּנָיו לִפְנֵי שֶׁנֶּחְרְשׁוּ, אוֹ הִתְעַוְּתוּ, אוֹ מִפְגָּשׁ
אַלְמוֹנִים, שֶׁהִכִּירוּ אוֹתוֹ
בָּאִים בַּמִּסְדְּרוֹן. אֲבָל לָמָּה פְּנֵיכֶם כָּל כָּךְ עֲצוּבִים? אֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא עֲצוּבִים, רַק פָּחַדְנוּ
שֶׁלֹּא תַּכִּיר אוֹתָנוּ, שֶׁלֹּא
תַּאֲמִין. אַתָּה מַאֲמִין? מַה אַתֶּם רוֹצִים? הֵם מְחַיְּכִים, לֹא שַׁמָּאִים, לֹא נוֹשִׁים, לֹא קַלְגַּסֵּי
שב”כ. הִכַּרְנוּ אוֹתְךָ
תָּמִיד, עָקַבְנוּ אַחֲרֶיךָ תָּמִיד, הִשְׁגַּחְנוּ עָלֶיךָ תָּמִיד, נִדְאַג לְךָ. לָמָּה? בִּזְכוּת הוֹרֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר טִיּוּל
שֶׁהֲלַכְתֶּם בְּמוֹרַד הָרְחוֹב?
נִדְחַקְתָּ בָּאֶמְצַע בֵּין אִמְּךָ לְאָבִיךָ, כְּשֶׁהִתְחַבְּקוּ, מִמַּעֲרָב עָמְדָה חֻרְשָׁה גְּדוֹלָה וַעֲרֵמוֹת שֶׁל עֲנָנִים
זֵרִים לְרֹאשָׁהּ הַשָּׂעִיר
הָאֱלֹהִי וּלְרַגְלֶיהָ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל חַמְרָה רְטֻבָּה מִגֶּשֶׁם. בֶּטַח שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, בְּגַעְגּוּעַי אֲנִי זוֹכֵר
הַכֹּל. הֵם חִבְּקוּ
אוֹתִי. כְּבָר אָז הֻפְקַדְנוּ לִדְאֹג לְךָ, הוּא יֶלֶד דְּאָגוֹת, וְאִם אֶצְטָרֵךְ תְּרוּפוֹת? אַל תִּדְאַג, וְאִם
לִדְאֹג לַיֶּלֶד הַקָּטָן? אֲנַחְנוּ
נִדְאַג. וְלַכְּאֵבִים? וְלַסֵּבֶל? וְלַיְּקִיצָה הַיּוֹמְיוֹמִית לְתוֹךְ חֶרְפַּת הַכִּשָּׁלוֹן? הַכֹּל, הֵם אוֹמְרִים, יִהְיֶה
בְּסֵדֶר, תָּנוּחַ, תִּשָּׁעֵן
בַּחֲשֵׁכָה, בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, אֲנַחְנוּ נִחְיֶה כָּל עוֹד תִּחְיֶה אַתָּה. אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? אֲנִי כְּבָר
בֵּן חֲמִשִּׁים, אֵין לִי
קְבִיעוּת בָּעֲבוֹדָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי הַכֹּל עוֹזְבִים אוֹתִי. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין לְךָ קְבִיעוּת. וְלֹא
פֶּנְסְיָה. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין
לְךָ פֶּנְסְיָה, אַל תִּדְאַג, תֵּן לָנוּ אֶת הַדְּאָגָה כְּמוֹ אֲוִיר מֵהָרֵאוֹת אֶל הַמְּכוֹנָה, תִּנְשֹׁם עָמֹק, תִּנְשֹׁף
אֶת הָאֲוִיר וְאַל
תִּתְבַּיֵּשׁ בַּחֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה עַל הַמַּעֲבִיד, מוּטָב לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ בַּחֲלוֹם, לְהִתְיַפֵּחַ בַּחֲלוֹם, אֲפִלּוּ
לִצְוֹחַ זַעֲקוֹת חָמָס
(כָּתוּב: “אַל תֹּאמַר אַחְנִיף לְזֶה שֶׁיַּאֲכִילֵנִי, אַחְנִיף לְזֶה שֶׁיַּשְׁקֵנִי, אַחְנִיף לְזֶה שֶׁיַּלְבִּישֵׁנִי, אַחְנִיף
לְזֶה שֶׁיְּכַסֵּנִי”. וְכָתוּב:
“אַל יַכְלִימוּךָ שְׂפָתֶיךָ, וְאַל יְבַזֶּךָ פִּיךָ, וְאַל יְקַלֶּלְךָ לְשׁוֹנְךָ, וְאַל יְבַיְּשׁוּךָ שִׁנֶּיךָ, וְאַל תִּשְׁתַּחֲוֶה
לִדְבָרֶיךָ”) בַּחֲלוֹם, לְבַקֵּשׁ
רַחֲמִים, לְחַבֵּק, לְנַשֵּׁק, לִרְעֹד, לִפֹּל, לִזְחֹל, לְהִתְפַּתֵּל, אֲבָל בַּיּוֹם שְׂנָא שִׂנְאָה
כְּבוּשָׁה, עוֹלָם יָשָׁן
עֲדֵי הַיְּסוֹד תַּחְרִיב, אַל תִּתְבַּיֵּשׁ, שִׁנַּיִם חֲשׁוּקוֹת, כִּי לְךָ נָקָם וְשִׁלֵּם, וְלוֹ, וְלָהּ. מִי אַתֶּם
שֶׁכָּכָה אַתֶּם מְדַבְּרִים? וְאֵיזֶה
מִין עוֹלָם, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶתְכֶם, שֶׁאָדָם פּוֹחֵד לִהְיוֹת לְבַד, בְּלִי כֶּסֶף, אֵיזֶה מִין
סֵדֶר, עַל כָּךְ צָרִיךְ
הָיִיתִי לִכְתֹּב שִׁירִים, עַל עוֹלָם חָדָשׁ, לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל. תָּנוּחַ אַל תִּכָּשֵׁל
בְּהַלְשָׁנָה, בַּחֲנֻפָּה, בְּהִשְׁתַּעְבְּדוּת. הַחֶרְפָּה
וְהָעַבְדוּת הֵן בְּיַד הַלָּשׁוֹן. (אֲבָל כָּתוּב: אֵין חֶרְפָּה אֶלָּא רָעָב). שְׁכַב בְּשֶׁקֶט.
וְהָאַהֲבָה? בּוֹא אֵלֵינוּ. אֲהוּבֵנוּ
אַתָּה כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים אַתָּה, זַכָּה. זָכָה אָדָם, חַיָּיו כִּמְצוּלוֹת
צְלוּלִים, כְּעֵינַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן
פָּחַד מִפְּנֵי מַה שֶׁיִּהְיֶה, מִפְּנֵי מַה שֶׁהוֹוֶה. מִי קֹדֶם, מִי עַכְשָׁו, מִי בְּתוֹרוֹ, מִי לֹא
בְּתוֹרוֹ, מִי יָכוֹל לָלֶכֶת הַבַּיְתָה
מִי צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר. אֲנִי חוֹשֵׁב עַל אַהֲבָה וַאֲנִי חוֹשֵׁב עַל כֶּסֶף, עַל בְּנֵי אָדָם
אֲנִי חוֹשֵׁב, מִי יַעֲזֹר
לִי, מִי קֹדֶם, מִי אַחַר כָּךְ, מִי בְּקִצּוֹ, מִי לֹא (אֲנִי הָלַכְתִּי לְבֵית הַסֹּהַר בְּלִי לְהָנִיד
עַפְעַף, הַכְּבִישִׁים הָיוּ רְטֻבִּים
כְּמוֹ לִוְיְתָנִים חֲלַקְלַקִּים שֶׁהַיָּם נָסוֹג, וּבַלַּיְלָה לִפְנֵי הַכֶּלֶא רַבְתִּי עִם אִמִּי, “שׂוֹנֵא
יִשְׂרָאֵל”, הִיא צָעֲקָה מִפַּחַד
אֲבָל הַצְּעָקוֹת הֶחְרִישׁוּ אֶת הַשְּׁכוּנָה, חָשַׁבְתִּי, רָצִיתִי שֶׁהַלַּיְלָה יַעֲבֹר, וְכֵן צָעֲקָה
“לֹא יִתְּנוּ לְךָ לְהִתְפַּרְנֵס”
עַד הַשָּׁמַיִם צָעֲקָה, כְּמוֹ כֵּן רַבְתִּי עִם שׁוֹטְרִים, עִם שׁוֹפְטִים, עִם פְּרוֹפֶסוֹרִים, עִם
חֲבֵרִים, עִם בְּנֵי אָדָם
עִם חַבְרֵי וְעָדוֹת פְּרָסִים, עִם מְשׁוֹרְרִים, עִם סוֹפְרִים, עִם עִתּוֹנָאִים, עִם מְנַהֲלֵי
תֵּאַטְרָאוֹת, עִם הַצֶּנְזוּרָה, עִם
עוֹרְכֵי דִּין. אֲנַחְנוּ נְפַיֵּס
אוֹתָם, אֲנַחְנוּ נְשַׁדֵּל אוֹתָם, אַתָּה אֶל תַּעֲשֶׂה כְּלוּם, אַתָּה אַל תְּחַטֵּט בַּעֲבָרְךָ (רָצִיתִי
מַהְפֵּכָה בִּשְׁבִילָם וְהֵם הָפְכוּ
לְאוֹיְבַי, כַּמָּה רָצִיתִי בִּשְׁבִילָם? כַּמָּה רָצִיתִי בִּשְׁבִילִי?) הָהּ, הָרָצוֹן הַמְּעַנֵּג, הַגּוּף
הַמִּצְטַמְרֵר גּוֹמֵר מִצְטַמְרֵר, וְהָיִיתִי
מְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו בַּמִּסְדְּרוֹן, שֶׁגִּהוּקִים עוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְרֵיחַ תְּמִסּוֹת וּמָוֶת בֵּן אֶלֶף
עֵינַיִם נִבַּט בָּנוּ, וְאַיִן
חִבּוּק חָזָק וְרַךְ דַּוְקָא מד’, פְּקִידָה בְּכִירָה בָּעִירִיָּה עַכְשָׁו, וְאָז, לִפְנֵי
שָׁנִים רַבּוֹת, הָלַכְנוּ, בַּגֶּשֶׁם
הַשּׁוֹטֵף מֵהָאוּנִיבֶרְסִיטָה עַד חוֹף הַיָּם מֵעֵבֶר שְׂדֵה הַתְּעוּפָה וּבִסְכָכַת דַּיִג, עַל חֲבָלִים
וּרְשָׁתוֹת, בְּרָקִים נִצְּתוּ מֵעַל
לַיָּם, וְלֹבֶן הַגַּלִּים בַּחֹשֶׁךְ כִּנְשִׁיפוֹת שֶׁל עֵדֶר סוּסִים, הָיָה קַר, סִיגַרְיָה נָדְדָה
בָּאֲוִיר, אוֹ מָטוֹס רָחוֹק
וְרֵיחַ אַצּוֹת וּרְשָׁתוֹת לַחוֹת, גָּמַרְתִּי לָהּ בִּפְנִים וְכָאַב לָהּ, כִּי הָיָה לָהּ חור קָטָן, אוֹ
לֹא חִכִּיתִי עַד שֶׁתֵּרָטֵב
וְלָמָּה מִהַרְתִּי? וְלָמָּה הִתְגָּאֵיתִי? כִּי הָיְתָה יָפֶה? כִּי הָיָה גֶּשֶׁם? כִּי פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ רַק
שָׁעָה לִפְנֵי הַדְּפִיקָה? וְלָמָּה
אֲנִי רוֹצֶה לִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ
עַכְשָׁו? (וְלָמָּה אֲנִי מִתְעַלֵּל בַּזִּכָּרוֹן וְלֹא אוֹמֵר אַהֲבָה, לֹא אוֹמֵר עֶדְנָה?) כִּי עוֹדֶנָּה יָפֶה
כְּשֶׁהָיְתָה, הַפְּקִידָה הַבְּכִירָה בְּמִנְהַל
הַחִנּוּךְ? כִּי זִכְרוֹנָהּ עוֹלֶה בִּי מְהַתֵּל, כִּי הָיִיתִי דּוֹפֵק אוֹתָהּ עַכְשָׁו, כָּאן, לְיַד מִסְדְּרוֹן
הַתְּשׁוּבוֹת, לְהִשָּׁאֵר, לָלֶכֶת, אוֹ
בְּאוֹתוֹ גֶּשֶׁם? מוּל אוֹתוֹ יָם? וְגָנַבְתִּי גְּבוּלוֹת מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ (בֵּין צָרְפַת לְאִיטַלְיָה עִם
צוֹעֲנִיָּה מְעֻבֶּרֶת) וְגַם שָׁלַחְתִּי
לְאִמִּי בְּמַעֲטָפָה בַּדֹּאַר שֵׁנִי עֲלֵי שַׁלֶּכֶת אֲדֻמִּים מִיַּעַר שְׁוֶדִי הֲכִי קָרוֹב לְיַעַר יַלְדוּתָהּ.
כַּמָּה אָהַבְתִּי אוֹתָהּ. אַף
אִשָּׁה לֹא אַהֲבָה אוֹתִי, כָּמוֹהָ לֹא תֹּאהַב, וּכְשֶׁהֵקֵאתִי, הֶחְזִיקָה אֶת מִצְחִי וְאָמְרָה: טוֹב
מְאוֹד, עַכְשָׁו יִהְיֶה לְךָ
הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב. כָּתוּב: “כָּל שֶׁנֵּעוֹר וְאֵינוֹ קוֹרֵא אִמָּא אִמָּא”, וְכָתוּב: “קוֹרֵא
וְשׁוֹתֵק כִּי אֵינֶנָּה”. וְעַל
הָעֻבָּר בִּמְעִי אִמּוֹ כָּתְבוּ: “כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם עֶרְוָה”; “כְּדֵי
שֶׁלֹּא יִינַק מִמְּקוֹם הַטִּנֹּפֶת”