אִם הָיָה לוֹ שֵׁם זָר, הָיוּ אוֹמְרִים: מֵאֵיפֹה בָּאתֶם יֶלֶד?
אֲבָל מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב הָיוּ מְרַחֲמִים עָלָיו בִּגְלַל הַגֶּרְמָנִים אוֹ הַגּוֹיִים בִּכְלָל
וְיַחַד עִם הַמְחַנֶּכֶת הָיוּ מְשַׁנִּים לֶחָדָשׁ אֶת שְׁמוֹ הַפְּרָטִי לְפָחוֹת
לֹא פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וְהוּא עַם

צַפְרִיר, לְמָשָׁל, הִסְבִּירָה הַמּוֹרָה, זֶה רוּחַ בֹּקֶר וְסַבַּח
זֶהוּ בֹּקֶר בְּעַרְבִית וְכָכָה בַּכִּתָה קָרָאנוּ לוֹ צַפְרִיר אֲבָל
בַּמַּעְבָּרָה קָרְאוּ לוֹ הָלְאָה סַּבַּח, כְּאלּוּ לֹא הָיִינוּ שָׁם בִּכְלָל

וּבַמִּטּוֹת, אַחֲרֵי הָאַ״שׁ, חִכִּינוּ לַיַּלְדוּת שֶׁתִּגָּמֵר סוֹף סוֹף
וְנִתְכַּעֵר כְּבָר כְּמוֹ הַחַיָּלִים שֶׁרָצוּ בָּרְחוֹב בַּמּוֹשָׁבָה, נָשִׁיר בְּקֶצֶב
נְבִיחוֹת צְבָאִי עִם כָּל הַגַּס הַמְמַזֵּג: נִבְנֶה נִבְנֶה נִבְנֶה

וְעַד שֶׁהֵבֵאנוּ אֶת הַיֶּלֶד הֶחָדָשׁ אֶל הַצָּבָא כְּבָר לֹא רָאוּ עָלָיו
שֶׁעוֹד בְּכִתָּה ה’ הָיָה עוֹלֶה חָדָשׁ וְאֵיךְ לַאֲחוֹתוֹ הָיוּ חוֹרִים
בִּתְנוּכֵי הָאָזְנַיִם לַעֲגִילֵי זָהָב, כְּשֶׁיִּהְיֶה זָהָב וּבֵינְתַיִם רַק
חוּטֵי תְּפִירָה לְבָנִים שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ הַחוֹרִים בֵּינְתַיִם