הַלַּיְלָה אֲקַדֵּשׁ אֶת גַּעְגּוּעַי אֲנִי יוֹדֵעַ
הַסֵּבֶל מְכַעֵר אֲבָל הַלַּיְלָה הַזֶּה יֵשׁ בִּי כְּאֵב וְיֵשׁ
בִּי אשֶׁר עָמֹק כְּעֹמֶק הַכְּאֵב
אֲנִי מְמַשֵּׁשׁ אֶת הֶעְדֵּרֵךְ וְאוֹמֵר גַּם כְּשֶׁאֲנִי נִמְצָא
בְּעֵמֶק אָפֵל מְאֹד
אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מֵהַשְׁמָצוֹת אוֹ פִּטּוּרִים
כִּי אַתְּ אִתִּי. גַּם בַּחשֶׁךְ, לְבַדִּי. בְּעִיר זָרָה

לֹא אֹכַל הַלַּיְלָה לֹא אֶשְׁתֶּה
הַלַּיְלָה. אֶרְחַץ אֶת גּוּפִי הַמְעֻצְבָּן בְּמַיִם לוֹהֲטִים לֹא אֲאוֹנֵן אֲפִלּוּ לֹא שְׂפָתַי
אֶת שְׁמֵךְ תִּלְחַשְׁנָה וְלֹא אִישַׁן
וְלֹא אֶתְיַסֵּר.
שֶׁקֶט מְשֻׁנֶּה כָּזֶה
עוֹבֵר אוֹתִי בִּשְׁעוֹת הַגַּעְגּוּעַ
שֶׁקֶט שֶׁל הֶשֵּׂג יָד
אוֹ מַמָּשׁוּת הָאַהֲבָה