עִנְיָן כָּבֵד. נוֹקֵב. מְעַנֵּג. חוֹדֵר אֶת הַגּוּף אֶת הַשֵּׂכֶל
מְתוֹפֵף מִקְצָבִים סְמוּיִים
פְּרָטִיִּים. אַף אֶחָד
לֹא יָכוֹל
לִשְׁמֹעַ אֶת הַטַּמְטַם
הַזֶּה שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד לְקִצְבּוֹ
בְּקַדַּחְתָּנוּת רְעֵבָה כָּזֹאת
גַּם כִּי אֵלֵךְ רָגִיל לְגַמְרֵי
בָּרְחוֹבוֹת נִרְאֶה וְלֹא רוֹאֶה
וְרַק אַתְּ יוֹדַעַת
בֶּאֱמֶת יוֹדַעַת
כַּמָּה שְׁקֵטִים וְעֲמֻקִּים חַיַּי
בָּרֶגַע שֶׁאַתְּ קוֹרֵאת לִי
מֵחֶדֶר לְחֶדֶר
בִּשְׁמִי הַסּוֹדִי
הַגָּלוּי רַק לִשְׁנֵינוּ.

מִשְׁכַּן גּוּפִי הָרָעֵב, חֲסַר הַמְּנוּחָה
כַּמָּה שְׁקֵטִים וַעֲמֻקִּים הֵם חַיֵּי הַבָּשָׂר
אַשְׁרֵינוּ קִירוֹת עָבִים מְכַסִּים עָלֵינוּ