אֲנִי מְוַתֵּר הַלַּיְלָה בְּחַדְרִי הֶחָשׁוּךְ עַל נָשִׁים שֶׁלֹּא שָׁכַבְתִּי עוֹד אִתָּן
אִם לֹא כֻּלָּן אָז אַף אַחַת. שֶׁיִּשְׁחֲטוּ לִי אֶת הַזַּיִן.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נָשִׁים מִלֵּאתִי זֶרַע זוֹל. אֶת גַּעְגּוּעַי נִקַּבְתִּי
כְּמוֹ סָדִין יָשָׁן וּמְלֻכְלָךְ. אֶת הַקְּדֻשָּׁה צָרִיךְ הָיָה בִּשְׁבִיל
שֶׁלֹּא תִּתֵּן לַחֹל לִפְלֹש וְאִם צָרִיךְ לְשַׁקֵּר אָז נְשַׁקֵּר וְאִם צָרִיךְ הָיָה
לְהִכָּפוֹת, אָז