הָרְגָעִים שֶׁבָּם אֲנִי אָסִיר
מֹוֶדה עַל הַבְּדִידוּת. לְבַד. בַּלַּיְלָה. בַּבַּיִת הָרֵיק
אֵינֶנִּי יוֹצֵא לָרְחוֹב. לֹא לַבַּאר
לֹא לַקָּפֶה הַחַם, לֹא לְהִתְבּוֹנֵן מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה, מִבַּעַד לַזְּגוּגִית, בָּאֲנָשִׁים הַמַּרְעִידִים
פִּיּוֹת. וְאֵינֶנִּי מְטַלְפֵן לְאַף אַחַת מִן הַנָּשִׁים בָּעִיר
הַזֹּאת, שֶׁאֲלֵיהֶן יָכֹלְתִּי בְּקַלּוּת לָבוֹא
לְהִתְפַּשֵּׁט לְזַהוֹת בַּחשֶׁךְ אֶת הָרֵיחַ הָעוֹלֶה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
וְאֶת הַחֹם הָעוֹלֶה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה בַּחשֶׁךְ
וּלְהִכָּנֵס וְלָצֵאת כְּשֶׁעוֹד זָקוּף אָדֹם וְחַם
וְלָלֶכֶת תֵּכֶף שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל אַהֲבָה אוֹ חֹם