לַיְלָה אֶחָד, סוֹף 67′, אוֹ תְּחִלַּת 68′, אֲנִי לֹא יָכוֹל
לִשְׁכֹּחַ, לַמְרוֹת שֶׁשּׁוּם דָּבָר נוֹרָא לֹא קָרָה אָז,
וְאַף אֶחָד מִן הָעוֹמְדִים לַקִּיר לֹא הוּמַת, אֲפִלּוּ לֹא
הֻכָּה, וְלֹא נְִגַרר וְרַק אֶחָד חִרְבֵּן בַּעֲמִיָדה בַּמִּכְנָסַיִם, כִּי
הַחַיָּל שׁ.ל. לֹא הֵבִין אֶת מַה שֶׁהוּא רָצָה לוֹמַר, כְּשֶׁכִּחְכֵּחַ
מַשֶּׁהוּ וְהַטּוּרַאי שׁ.ל. זִנֵּק אֵלָיו כְּמוֹ בְּפִּינְג פּוֹנְג
צָוַח, כִּוֵן, לֹא לָזוּז אַתָּה שָׁם, וְהַקָּצִין, אֶחָד מִן
הַקְּצִינִים בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, נָזַף אַחַר כָּךְ בַּחַיָּל שׁ.ל.
לֹא לִהְיוֹת כָּל כָּךְ פֶּרְפֶקְטצְיוֹנִיסְטִי, וְעֵינֵי הַמְחַרְבֵּן
בַּעֲמִידָה אָמְרוּ בּוּשָׁה מִפְּנֵי פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתוֹ וּמִפְּנֵי
בִּתוֹ שֶׁאָחֲזָה בְּיָדוֹ וּמִפְּנֵיהֶם שֶׁל הַזָּרִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ
וְעֵינֵי הַחַיָּל שׁ.ל. אָמְרוּ בּוּשָׁה, אָדָם אַיֶּכָּה, אֵיךְ
אַתָּה מְחַרְבֵּן בַּעַמִידָה, לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ מַה שֶּׁרָצִיתָ? לָמָּה
לֹא הֵבַנְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתָּ? לֵךְ תְּנַגֵּב מַהֵר לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה
עוֹד פַּעַם אוֹיֵב וַאֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי לַעֲמֹד שָׁם לְיַד
הַקִּיר נִפְחָד, אַפִלּוּ מְחַרְבֵּן בַּמִּכְנָסַיִם (*)

(*) דְּבַר הַמְחַנֵּךְ: הוֹי תְּקוּמָה וְהוֹי מַאֲבָק, אוֹי חוֹל
וְאוֹי אָבַק, אוֹי אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף, שֶׁעָלָיו מַסְגִּירִים
מְשֻׁעְבָּדִים/מְשַׁעְבְּדִים לִמְשַעְבִּדִים/מְשֻעְבָּדִים (מְחַק
אֶת הָאֻמְלָלִים הַמְיֻתָּרִים)