עוֹד בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵּת אֶוּרִיפִּידֶס
הִתְגַּעְגְּעָה אֵלָיו אַתּוּנָה, יָצְאָה נַפְשָׁהּ
יָצָא הַלֵּב הֶחָכָם וְהַיָּשָׁר מִן הָעִיר
הָרָעָה, שֶׁהָיָה לָהּ שֵׁם טוֹב, נִחֲמָה
עַל הַשְׁפָּלָתוֹ, רִמְּתָה
עַצְמָהּ, כְּדֶרֶךְ שְׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְחִים
לְעַצְמָם אֶת רִשְׁעוּתָם בְּמוֹתוֹ
שֶׁל קָרְבָּנָם

וְאָרִיסְטוֹפָנֶס כָּתַב: “כָּזֶהוּ הַחֵשֵׁק
לְאֶוְרִיפִיֶדס הַמָּתוֹק הַזּוֹלֵל אֶת
נַפְשִׁי” וְגַם: “אַף אֶחָד לֹא יָנִיא
אוֹתִי מִלָּלֶכֶת אֵלָיו” וְגַם צִטֵּט שׁוּרָה
שֶׁכָּתַב הַמֵּת: “כַּמָּה מֵהֶם אֵינָם עוֹד
וְאֵלֶּה שֶׁנּוֹתְרוּ – רָעִים”