בֵּין פִּנָה אַחַת בַּחֶדֶר הַזָּר, מִטָּה
נֹאמַר, לַפִּנָה הָאַחֶרֶת, כֻּרְסָא, נֹאמַר, בֵּין
מַבָּט רָחוֹק וָקַר, לְמִין יָבֵשׁ, אִטִּי, כִּמְעַט
אַכְזָר, אֲנִי נוֹעֵץ בָּךְ שְתֵּי עֵינַיִם מִשְׁתַּלְּטוֹת:
בְּלִי בְּגָדִים אַתְּ עַל מִזְרָן דּוֹקֵר מְחַפֶּשֶׂת מַחְסֶה
שְׂמִיכָה, מַרְפֵּק, גּוּפִי הָרֵיק

“עוֹרִי חִוֵּר, רַגְלַי
מְרֻשָּׁתוֹת, בִּטְנִי
נָפְלָה”. שׁוֹתֶקֶת, מַבְרִיָחה
מַבָּט לִרְאוֹת אִם זִקְפָּתוֹ נָבְלָה.
“לָמָּה אֲנִי פֹּה? הֲרֵי
נִשְׁבַּעְתִּי” אֲנִי בּוֹדֶה
אֶת חֻלְשָׁתֵךְ, אֶת דִּבּוּרַיִךְ

גּוּפֵךְ הַיָּתוֹם מִתְחַנֵּן
לְחֶסֶד אוֹ תַּפְקִיד
אוֹ לְפָחוֹת כַּבֵּה אֶת הַמְּנוֹרָה
(וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לָקוּם
וּלְמַלֵּא תַּפְקִיד בְּתוֹךְ
הַהַצָּגָה) תָּקוּעַ כְּמוֹ פִּסְלוֹן
מִפּוֹרְצְלָן שָׁמֵן וּמִתְכְּחַלְחֵל

הָיִית פַּרְפָּר
בְּתוֹךְ בְּגָדַיִךְ, עַכְשָׁו
אַתְּ זַחַל
וְגַם אֲנִי יוֹשֵׁב
וּמִתְפּוֹרֵר