כְּמוֹ בַּחֲלוֹם טְבִיעָה
אֲנִי צוֹלֵל בַּרְחוֹב חוֹנֵק, חַלּוֹן
אֶחָד שֶׁמְּנַצְנֵץ בּוֹ אוֹר נוֹשֵׁם, אֲנִי מַכִּיר
אֶת הַדָּרִים. אִם אֶעֱבֹר לְיַד בֵּיתָם הַמְנַצְנֵץ
בּחֹשֶׁךְ הַסָּמִיךְ בָּרְחוֹב הָרֵיק הַזָּר
לֹא אֶכָּנֵס. אוֹרוֹת הַבַּיִת כּמוְ נְחִירֵי אָדָם
בְּלִי הַכָּרָה (אוֹ זִימֵי דָּג עֲנָק
בַּקַּרְקָעִית הָאֲפֵלָה).
אָנוּעַ בִּכְבֵדוּת שֶׁל מֹחַ
רֵיק, דָּג בְּמַיִם עֲכוּרִים
קֹדֶם גָּרוּ פֹּה אֲנָשִׁים שֶׁהִכַּרְתִּי,
הֵם אִרְגְּנוּ הַפְגָּנוֹת נֶגֶד מִלְחָמוֹת
וְעֲצוּמוֹת אַחַר כָּךְ נָסְעוּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת
הִתְעַיְּפוּ אוּלַי הוֹלִידוּ שָׁם יֶלֶד
מְדַבֵּר שָׂפָה אַחֶרֶת, שׁוּב לֹא אַכִּיר
אוֹתוֹ מַה לִּי וְלָהֶם
הָיִיתִי עוֹצֵר בּוֹדֵד בַּחֲשֵׁכָה, מֵצִיץ
בַּחַלּוֹנוֹת הַמּוּאָרִים (נְחִירַיִם, זִימִים, דְּמַעוֹת
עַל לְחָיֵי מֵת) רוֹאֶה כִּנּוּס, מִצְטָרֵף
לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת
עַל סִכּוּיֵי הַמַּאֲבַק. (כַּמָּה
הַרְבֵּה דִּבַּרְנוּ מְשַׁכְּכִים מִין כְּאֵב: הוֹ
צִ’י מִין, גֶוַארָה, לֶנִין) הוֹי הַמִּלִּים הַמִּלִּים
טוּר אָרֹךְ שֶׁל נְמָלִים יוֹצֵא מִתֵּל הַנֶפֶשׁ.
וּנְדִירָה חָכְמַת הַגּוּף אִלֵּם קוֹלוֹ עוֹנֶה רַק
כֵּן וְלֹא, מַחֲרִישׁ לְקוֹל הַנֶּפֶשׁ מְפַטְפֶּטֶת
עֲצֵלָה חוֹלָה אַף פַּעַם לֹא מוּבֶסֶת בְּאֵין
לָהּ פְּעֻלָּה אֵין קֵץ לְשְׁתִיקָתוֹ אוֹ לַבְּחִילָה