בְּאֶרֶץ זָרָה, בְּחשֶׁךְ סָמִיךְ, נִקְלַעְתִּי
בְּמִקְרֶה לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ עָבַרְתִּי פַּעַם, לִפְנֵי
אוּלַי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת שְׁמוֹ, גַּם אָז
לֹא שָׁאַלְתִּי. מַשָּׂאִית
אָסְפָה אוֹתִי עַד הַכְּנִיסָה
לַיַּעַר. בְּסוֹף הַכְּבִישׁ יֵשׁ כְּפָר,
הִבְטִיחַ הַנֶּהָג הַטּוֹב בִּשְׂפַת
יָדַיִם. חִכִּיתִי עַד שֶׁנֶּעֱלַם הַצֵּל
שֶׁלִּי, נָשַׁמְתִּי עָמֹק, גָּמַעְתִּי
לַיְלָה עַד הַכּוֹכָבִים בִּקְצֵה הַחֲשֵׁכָה, טָבַלְתִּי
בַּדּוּמִיָּה הַצִּרְצָרִית, לְרֶגַע לֹא לִהְיוֹת
דָּבָר אַחֵר זוּלַת הַלַּיְלָה הַמֵּמֵס הַזֶּה וְהָלַכְתִּי

שָׁעָה הָלַכְתִּי
עַד שֶׁזִּהִיתִי אֶת הַבַּיִת הַלָּבָן בְּתוֹךְ הַיַּעַר
וּכְמוֹ לִפְנֵי שָׁנִים יָשַׁבְתִּי
בְּמֶרְחָק מִמֶּנּוֹ לְהַבִּיט בָּאוֹר שֶׁבָּא
מִן הַחַלּוֹן. לֹא נִכְנַסְתִּי. אָז
חָשַׁבְתִּי יְשַׁסּוּ בִּי כֶּלֶב אוֹ
מַכּוֹת חַשְׁמַל, אוֹ מִשְׁטָרָה.
אַחֲרֵי הַכֹּל הָיִיתִי מְשֻׁלָּח שֶׁל
מַהְפֵּכָה פְּרָטִית, מָלֵא תִּקְוָה, עַצְלוּת
מְתַקְתַּקָּה, קַל כְּמוֹ גּוּפִיָּה
קְרוּעָה וּלְשׁוֹנִי – קְלָלוֹת. אֲבָל
מוּל הַיֹּפִי הַבּוֹהֵק הַזֶּה יָשַׁבְתִּי אָז
נִשְׁבָּע לִזְכֹּר, בְּלִי שֵׁם, אוֹ
שֵׁם פְּרָטִי, סִימָן, תֵּאוּר, מַפָּה, תַּרְשִׁים
נִכְשַׁלְתִּי, כַּמּוּבָן

עַכְשָׁו עַל קַרְקָעִית הַלַּיְלָה הֶעָצוּם
יוֹשֵׁב אָדָם בְּגִיל הָעֲמִידָה וּמִתְרַגֵּשׁ
כְּמוֹ נַעַר שֶׁהִשְׁלִיךְ בַּקְבּוּק חָתוּם אֶל הַגַּלִּים
וּבְלֵב הַיָּם מָצָא אוֹתוֹ; יוֹשֵׁב הַגֶּבֶר מִשְׁתָּאֶה
וּמְנַסֶּה לִדְלוֹת מִתּוֹךְ תּוֹכוֹ אוֹ לְאַחְסֵן שָׁם אֶת
הַיֹּפִי הַשָׁלֵם הַזֶּה, בְּלִי יְחִידַת מֵידָע אַחַת,
בְּלִי קוֹד, בְּלִי חֲצִיצַת מִלִּים שֶׁיְּתַוְּכוּ
בֵּין זִכְרוֹנוֹ – הַנֶּאֱבָק לִזְכֹּר הַכֹּל – לְבֵין
הַיֹּפִי: תֹּאַם הַלָּבָן בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה

מִן הַחַלּוֹן פִּכָּה קוֹל הַנָּשִׁים, שׁוֹטֵף, מוֹשֵׁך
חָזָק, כְּמוֹ דָּם. גַּם אֶת הַשִּׁיר, אֶת הַקּוֹלוֹת
שָׁמַעְתִּי כְּבָר. לֹא אֶכָּנֵס לְשָׁם, גַּם לֹא לִשְׁאֹל
לְשֵׁם הַמְחַבֵּר, לֹא אֶצְטָרֵף לַחֹם הַזֶּה, לֹא אֶחְדֹּר
אֶת קַו הָאוֹר, מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי רַק עֵד.
אֵשֵׁב כְּמוֹ אַצָּה בַּחֲשֵׁכָה, אָקוּם, אֵלֵךְ, לֹא אֲחַכֶּה
עַד שֶׁיֶּחְדַּל הַשִּׁיר, עַד שֶׁיִּכְבֶּה הָאוֹר, עַד שֶׁיִּטְבַּע
הַלֹּבֶן בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה הַטּוֹרֵף. אוּלַי אוּכַל לִזְכֹּר
הַפַּעַם, לִשְׁמֹר עַל הַכְּאֵב הַמְדֻיָּק, לִחְיוֹת בְּאוֹר
הַיּוֹם, לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַוִּתּוּר
עַל הַסָּגַת הַגְּבוּל, שֶׁהִיא חַיֵּינוּ