42. [בחצות הלילה]
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים
אַחֲרֵי שֶׁנִּגְּנוּ לָהּ אֶת הַתִּקְוָה
מְסָרֶבֶת הַמְּדִינָה
לָלֶכֶת לִישֹׁן
יִרְעַד בְּשָׂרָהּ מִפַּחַד
עֲזוּבָה מְאֹד
קֹדֶם הִיא בָּרְחָה מֵהַבַּיִת
וְעַכְשָׁו כְּבָר לֹא יוֹדַעַת שָׁכְחָה כְּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ
חֲזָרָה זְקֵנָה וּמַסְרִיחָה אֲפִלּוּ יִידִישׁ
שָׁמָּה לֹא יוֹדְעִים כְּבָר וְהַגֶּרְמָנִית שֶׁלָּהּ כָּל כָּךְ
נִלְעֶגֶת Ost Jüdin