41. [רחל המשוררת]
רָחֵל הַמְשׁוֹרֶרֶת
עֲצוּבָה אֲבָל אֶת הַשַּׁחֶפֶת
מַסְתִּירָה שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לָהּ
אֶת הַפְּרוֹפִיל וְיִזְרְקוּ אוֹתָהּ
מֵהַקּוּרְס
בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים
הִיא יוֹצֵאת הַחוּצָה לְשׁוֹטֵט
חוֹשֶבֶת עַל הַמַּצָּב
מַבִּיטָה בַּכּוֹכָבִים מִשְׁתַּעֶלֶת
לְתוֹךְ הַמִּטְפַּחַת וְחוֹזֶרֶת לִשְׁכַּב
בַּצְּרִיף הַצָּפוּף
טַיָּס אֶחָד נָשׂוּי, עָדִין, כִּמְעַט לֹא גֶּבֶר,
הֶרְאָה לָהּ שִׁיר שֶׁכָּתַב לָהּ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ וְהִיא
מִצִּדָּהּ גִּלְּתָה לוֹ אֶת מַצַּב
בְּרִיאוּתָהּ הֶחָמוּר. הוּא הִבְטִיחַ לָהּ
לֹא לְגַלּוֹת. לֹא לִפְנֵי שֶׁבִּקֵּשׁ
מִמֶּנָּה כַּמָּה פְּעָמִים
לַעֲזֹב אֶת כָּל זֶה וְלִדְאֹג
קְצָת לְעַצְמָהּ