40. [בלילה בקרון]

לאמירה

בַּלַּיְלָה בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית
יוֹשֶׁבֶת יְהוּדִיָּה מְתוּחָה מְעַט כִּמְעַט
נִפְחֶדֶת. לָאִשָּׁה כּוֹבַע גֶּשֶׁם, קָנְתָה
אוֹתוֹ בְּפֶתַח תִּקְוָה. הַקַּיִץ הָאַנְגְּלִי הוּא חֹרֶף
בִּשְׁבִיל אַסְיַאתִים. אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָהּ מֵאֵיפֹה אַתְּ
וְהָעִבְרִית שֶׁלִּי הֵפִיגָה אֶת פַּחְדָּהּ

מוּבָן שֶׁלֹּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּאֵירוֹפָּה. הֲרֵי
נוֹלְדָה שָׁם, נִשְׁאַר לָהּ הַמִּבְטָא
אֲבָל אַרְבָּעִים שָׁנָה סָגְרָה עָלֶיהָ
הָאָרֶץ וְעַכְשָׁו הִיא עֲיֵפָה מִכָּל הַיּוֹם

בַּצָּהֳרַיִם בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב
גַּם רָאֲתָה כּוֹכָב אֶחָד מִתֵּיאַטְרוֹן הַכֻּרְסָא בַּטֶּלֶוִיזְיָה
וּפָנֶיהָ קוֹרְנוֹת מִסִּפּוּק
רָצִיתִי לְהַגִּיד לָהּ: תַּעֲשִׂי חַיִּים אִמָּא, תִּגְנְבִי
בַּחֲנֻיּוֹת אִמָּא, תִּתְפַלְּחִי בָּרַכָּבוֹת אִמָּא
תִּבְרְחִי מִמְּלוֹנוֹת בְּלִי לְשַׁלֵּם
אֲבָל כַּיָּדוּעַ אִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה לִפְנֵי שֶׁטִּיַּלְנוּ בְּאֵירוֹפָּה
מִמֶּנָּה נִפְלְטָה לִפְנֵי הַרְבֵּה מְאֹד שָׁנִים

וַאֲנִי מַסְבִּיר לָאִשָּׁה אֵיךְ מַגִּיעִים לַתֵּיאַטְרוֹן
וּמַה כְּדַאי לִרְאוֹת שָׁם גַּם אִם
לֹא מְבִינִים כָּל כָּךְ אֶת הַשָּׂפָה
וְיָכֹלְתִּי כַּמּוּבָן לְהָצִיק, לְהַזִּיק לָהּ
מִקִּנְאָה לְמָשָׁל, מִשִּׂנְאָה. וְרַךְ מְאֹד לִוִּיתִי אוֹתָהּ
בַּהֲלִיכָה אִטִּית. רַגְלֶיהָ נְפוּחוֹת, יָדֶיהָ אִם מַבִּיטִים הֵיטֵב
צְהֻבּוֹת, מְנֻמָּשׁוֹת, פָּנֶיהָ גַּם. הַמָּטוֹס שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתָהּ לָאָרֶץ יִמְחַק
יְבַטֵּל שׁוּב מְסִלּוֹת, כְּבִישִׁים, גְּשָׁרִים, נְהָרוֹת