הוֹ חִלּוֹנִיּוּת עֲלוּבָה, חַיִּים שְׁקוּפִים, שַׁעַר
שָׁבוּר לֹא נִפְתָּח לֹא נִנְעָל
הַמָּוֶת עוֹבֵר עַל פָּנֵינוּ כְּמוֹ אִשָּׁה רְעֵבָה.
פָּנָה יוֹם וְלֹא הָיָה זְמַן לְדַבֵּר
עָלָיו וְלֹא מָקוֹם מַתְאִים לִזְעָקוֹת אוֹ לִדְמָמָה
דַּקָּה. אֲחָדִים רָחֲצו אוֹתָהּ וַאֲחָדִים דִבְּרוּ
אֵלֶיהָ כָּרָגִיל וַאֲחָדִים תִּרְגְּלוּ אִתָּה נְשִׁימָה וַאֲחָדִים
שָׁרוּ ומִישֶׁהוּ גַּם עָשָׂה הַצָּגָה וְהַזִּכָּרוֹן עוֹד עָמַד, מִתְפּוֹרֵר
כְּמוֹ פֶּרֶג, וְאַף אֶחָד לֹא נִרְאָה מְמַהֵר: סְעֻדָּה
אַחֲרוֹנָה, אֲרֻכָּה, נֶאֱשֶׁמֶת סַבְלָנִית וְאוֹתוֹ אֲוִיר
שֶׁנִּנְשָׁם רָגִיל, בְּלִי צִפְצוּף, שָׁקוּף עָבַר עַל פְּנֵי
גּופֵינוּ, נִכְנַס, חִמְצֵן, יָצָא, מָחַץ לְאַט, הִטְבִּיעַ
אֶת לִבָּהּ. פִּתְאֹם הִתְיַשַּׁבְתְּ, הִצְבַּעַתְּ עַל הַחַלּוֹן
יָדֵךְ רוֹעֶדֶת כְּמוֹ עָנָף, מְנַסָּה לְהַשְׁחִיל אֶת הָאֲוִיר
הֶעָבֶה בַּחוֹר הַקָּטָן, הָרֵאָה. כָּכָה חָלַף
עַל פָּנֵינוּ הַמָּוֶת לֹא נִרְאֶה
לֹא נִשְׁמָע וְנִכְנַס בָּךְ, דִּיֵק, חָנַק

וְלֹא מִפַּחַד הַמָּוֶת אֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר כִּי
אִם מִשִּׂנְאָתוֹ, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ אַהֲבַת הַחַיִּים, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ
קְדֻשָּׁה, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ רִקְמָה וְעוֹד רִקְמָה
וְעוֹד רִקְמָה. שְׂפָתַי שֶׁלִי אֲנִי אֶפְתַח ופִי יַגִּיד תְּהִלָּתָם

(אֲנִי אָדָם בְּלִי מִלִּים כִּמְעַט אָתוֹן
מוּל הַמַּלְאָךְ, הַמַּאֲכֶלֶת. מִבַּעַד לַחַלּוֹן לֹעַ
חֲשֵׁכָה עֲנָק)