עוֹד גַּל אֶחָד וְאַתְּ נִרְדֶּמֶת נָחָה מְעֻנָּה כָּכָה אַתְּ
אוֹמֶרֶת (בְּלִי תְּלוּנָה) זֶה כְּבָר כִּמְעַט 20 שָׁנָה (כָּפוּל
12 בְּעֵרֶךְ) בְּדַיְּקָנוּת שֶׁל יָם מִתְכַּוֵּץ לְצִוְחַת הַלְּבָנָה
“צָרִיךְ רַק לְחַכּוֹת, עַד שֶׁזֶה עוֹבֵר” (אֵין מַה לְּדַבֵּר).
פָּנַיִךְ אֲפֹרִים מִכְּאֵב, חִוְרִים מִסַּם, קַוִּים כֵּהִים
עִקְּבוֹת שְׁרֵפָה, עוֹד עוֹנָה וְעוֹד עוֹנָה, עַכְשָׁו אַתְּ
יְשֵׁנָה (מְרֹב אַהֲבָה אֲנִי מְדַבֵּר אֵלַיִךְ) הַאִם אֲנִי מֵקֵּל
עָלַיִךְ (קֵהוּת מַבָּטֵך הָעִוֵּר) אֲנִי מַפְרִיעַ כְּשֶׁאֲנִי
מְדַבֵּר? גּוּפֵךְ הַקָּטָן, הַכּוֹאֵב, הַשּוֹתֵק גָּדוֹל מִגּוּפִי
הַגָּדוֹל בִּקְצֵה הָעוֹלָם (הַבַּיִת, הַחֶדֶר, הַמִּטָּה) אֲנִי יוֹשֵׁב
וְסוֹתֵם אֶת פִּי הַלֹּא יוֹדֵעַ לֹא לָעוּץ, הַלֹּא נָחוּץ, הַלֹּא יוֹדֵעַ
לִרְאוֹת כְּאֵב וְלֹא לוֹמַר דָּבָר. הוֹ דּוֹמֶמֶת מִתְבּוֹסֶסֶת (גְּנִיחָה
קַלָּה כְּמוֹ נְמָלָה זוֹחֶלֶת לָךְ מִתּוֹךְ שְׁנָתֵךְ) הוֹ צַעֲרֵךְ, שְׂפָתֵךְ
הַנְּשׁוּכָה וְדִבּוּרִי וְהֶבֶל הַשִּׁירִים, עֵדוּת מִחוּץ לַיִּסּוּרִים