כְּמוֹ מָצוֹף נוֹתְרהָ נְשִׁימָתֵךְ
עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַכֵּהִים, גּוּפֵךְ
עוֹגֵן לְיַד גּוּפִי הַשָּׁט אוֹ צָף, אֲנִי
אוֹחֵז בָּרְחָשִׁים, רַדְיוֹ אוֹ מִלְמוּל בָּא
מִבַּחוּץ אוֹ מִן הַחֶדֶר הַשָּׁכֵן, אוּלַי רָבִים
אוֹ מִתְבַּדְּחִים עַל הַטִּיּוּל בַּבֹּקֶר, אוּלַי
אִישׁ מְדַבֵּר לְעַצְמוֹ וְאִם אָעִיר אוֹתָךְ (תַּרְגְּמִי
לִי) כַּמָּה מַהֵר תִּזְכְּרִי אֵיךְ פָּגַעְתִּי בָּךְ? בִּי
לְמָשָׁל, לֹא נִשְׁאַר כְּבָר כַּעַס, אֲנִי תּוֹעֶה
בַּחֲשֵׁכָה, שֶּבָּהּ דָּבָר אֵינֶנִּי מְזַהֶה זוּלַת נְשִׁימָתֵךְ
גּוּפֵךְ, צְלָלִית כֵּהָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה מֵאָז כִּבִּינוּ אֶת הָאוֹר