אַשְׁאִיר לָךְ בִּכְתבָ אֶת הַגִּרְסָא הַזֹּאת בְּעִבְרִית, בְּסִיסֵנוּ הַמְשֻׁתָּף
לְאַהֲבָה וּלְמָדוֹן וּלְחֶשְׁבּוֹנוֹת בַּנְק נִפְרָדִים וּלְהִתְגּוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת
מִפְּנֵי זְדוֹן הַשִּׁלְטוֹן וּשְׁקָרָיו בְּעִבְרִית (אַקְפִּיד עַל
הָאֱמֶת, עַל סִימָנֵי הַפִּסּוּק וְהַדְּפוּס): “יָצָאתִי” אֶכְתֹּב לָךְ, “מֵהַמָּלוֹן
הָלַכְתִּי”, “בַּכְּבִישׁ”, נַגִּיד, “צָפוֹנָה”, “עָלִיתִי עַל”, נַגִּיד, “מַשָּׂאִית
מִסּוּג ווֹלְבוֹ”, נַגִּיד, “בְּצֶבַע אַפֹר”, נַגִּיד, “נָסַעתִּי”, נָהַגְתִּי?
לֹא נָהַגְתִּי? “נֶעְלַמְתִּי, סִלְחִי לִי” (אוֹסִיף מֵמַד רָאוּי לְאַהֲדָה)
בַּחֲשֵׁכָה הָזֹּאת, כְּמוֹ בִּסְחַרְחֹרֶת מַבְחִילָה, אִם לְהַתְחִיל
לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה, שׁוּם דָבָר אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו, בְּרֵאשִׁית
הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְאֶת כֹּל הַשְּׁאָר יֵשׁ לְעַרְעֵר (בְּלִי לְהִתְגַּעְגֵּעַ
בְּלִי לְהִצְטַעֵר) לְבַקֵּר, לְנַעֵר, לְנַקֵּר, לְכַעִר, לְבַעֵר, “אוּלַי אָשׁוּב”
“אוּלַי לֹא אָשׁוּב”, “אוּלַי אֲוַתֵּר” אוּלַי “אֶחֱזֹר כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר”