אֵשׁ קְטַנָּה עוֹד בּוֹעֶרֶת בַּבָּשָׂר הַקַּר: בָּרֵךְ עַל הַקַּיָּם, אָבִי
בָּרֵך עַל הַבָּשָׂר, בָּרֵך עַל הַדָּם, אָבִי, גַּם כְּשֶׁהַבָּשָׂר זָב דָּם
קַר, כִּי כָּכָה אָדָם, אָבִי (וּמַה תֹּאמַר לָמָּה יְלִדְתִּנִי
אִמָּא? וּלְמִי תֹּאמַר?) אַחְרֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים אָדָם יוֹתֵר
לְבַד מִשֶּׁהָיָה, כְּשֶׁבָּא לְכָאן מֻקַּף אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְהוּא מְאַבֵּד
אוֹתָם. לְאִטּוֹ, אֶחָד אֶחָד, נִשְׁאָר לְבַד. אָבִי אָבִי, בַּחֲשֵׁכָה
אַתָּה לְבַד, עֵד יָחִיד לִמְהוּמַת חַיֶיךָ (בָּנִים בָּנוֹת, מָה
הֵם יוֹדְעִים? דִּיאֶטַת סֻכָּר אוֹ מֶלַח, תְּרוּפָה מִקֻפַּת
חוֹלִים, זֶה כֵּן). שְׁמֹר עַל הַעֵדוּת, תֵּן לַזִּכְרוֹנוֹת לִבְעֹר
לְאַט, כִּי הֵם הַגּוּף. אַל תְּסַכֵּם, אַל תִּשְׁפֹּט, אַל תְּחַטֵּט
(חִטּוּט הוּא חֵטְא), תֵּן לַזִּכְרוֹנוֹת לִבְעֹר לְאַט, בְּעַר
לְאִטְּךָ, אִישׁ אֵינוֹ יוֹשֵׁב אִתְּךָ בַּחֹשֶׁך הַכָּבֵד
שֶׁבּוֹ אַתָּה קוֹרֵא לַזִּכְרוֹנוֹת לָבוֹא, לְהִתְכַּבֵּד
לְהִתְבָּרֵךְ: חַי, קַיָּם, דּוֹעֵך.

נובמבר 1990