בַּדּוּמִיָּה, לְמָשָׁל, אֶפְשָׁר, אִם מְחַכִּים זְמַן
מָה, לִשְׁמֹעַ קוֹל מִמֶּרְחַקִּים. כָּכָה אֲנִי מֵאָז
שֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן הָיִיתִי מַקְשִׁיב לַקּוֹל שֶׁבָּא
מִמֶּרְחַקִּים אֲבָל בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ דְּמָמָה.
(אבל תאר לך, שנה שלמה בחוץ, שנה של מאבקים, מחוץ לנשמה)
לָרוּץ קְצַר נְשִׁימָה, לִכְרֹת בְּרִית עִם
אֲפִלּוּ מַטִּיפֵי מוּסָר, אֲפִלּוּ שַׁקְּרָנִים רֵיקִים
כִּי גֻּיַסְנוּ רַק לְשָׁנָה בֵּינְתַיִם
(עכשיו ספור מ-1 עד 22 שנים והלאה, כי השיר אמנם עוד מעט ייגמר נגמר
אבל הכיבוש עוד יישאר זמן מה)
לְכֹל מַרְאֶה קָדוֹשׁ הִצְמַדְנוּ רַע, אוֹ
טוֹב
(אפילו לעורבים הנטרפים בצעקה, בערפל לפני הגשם, מצמידים נמשל)
כִּי זְעָקוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹךְ הַיֹּפִי.
אֵין דָּבָר, הַטַּעַם יָשׁוּב, אָמַרְנוּ, לְהִתְעַדֵּן, כְּשֶּׁהַיָּד לֹא
תַּחְמֹס וְהָרֶגֶל לֹא תִּרְמֹס וְהַזְּעָקוֹת
בָּאֲוִיר
(ממלאות את האוויר זעקות)
יִהְיוּ רַק זַעֲקוֹת אֲבִיּוֹנָה
שְׂמֵחוֹת וְיוֹם אֶחָד נָנוּחַ בְּלִי חֵמָה, בְּלִי נְקָמָה
(בינתיים לומדים לא לסבול, אולי אפילו ליהנות ממהומה)