יֵשׁ מַשֶּׁהוּ רוּחָנִי בְּהִתפּוֹרְרוּת חֲרִישִׁית
מַכִּירָה בְּאַפְסוּתָהּ, מְקַבֶּלֶת אֶת הַדִּין
לֹא מַאֲשִׁימָה אִישׁ.
גּוּפֵך הַקָּפוּא לֹא יִמְצָא מַחֲסֶה
מֵאֲחוֹרֵי הַפֶּה הַמְפַטְפֵּט וּמְצַטֵּט וּמְחַטֵּט (אוּלַי
אַכֶּה אוֹתָהּ, שֶׁתִּתְכַּוֵץ לְרֶגַע) עֵינַיִךְ
מְטַיְּלוֹת כְּמוֹ זַרְקוֹר עַל פְּנֵי הַתָּא וּכְבָר הוֹדֵית
בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִנוּיִּים: הֲרֵי אֲנִי
רַק דְּפִיקָה. הֲרֵי אֲנִי רַק דְּפִיקָה

וּכְשֶׁתּוֹדִי בֶּאֱמֶת
בְּקוֹלֵךְ הַמַשֻׁפָּל וְגוּפֵךְ הָעֵירֹם
בֶּאֱמֶת יְוַתֵּר, אָקוּם אֵלַיִךְ לְרַחֵם
עָלַיִךְ, לְנַחֵם אוֹתָךְ וְאֶתְפַּשֵׁט וְאֶת גּוּפִי
הַמִּתְרַפֵּט הַמְבַקֵּשׁ יִתְרוֹן שׁוּב
לֹא אַסְתִּיר מִפְּנֵי עֵינַיִךְ,
הַנִרְגָּעוֹת
הַשּׁוֹקְעוֹת
לְאַט לְתוֹךְ הַדֹּק
הַזֶּה שֶׁל תַּעֲנוּג עָמֹק עָמֹק
אוֹתוֹ חוֹפְרִים בִּשְׁנוֹת חַיִּים.

(דומייה)

הוֹ דְּפִיקָה
עַזָּה כָּאַהֲבָה, הוֹ כְּאֵב, רָקָב וֱתַאֲוָה
פְּעִימָה אַחַת בַּדֹּפֶק הַחַלָּשׁ וְהָאִטִּי שֶׁל הַחַיִּים