שֶׁיָּבוֹא מֵצִיץ, שֶׁיִּרְאֶה
אוֹתָנוּ תְּמוּנָה.

מִתּוֹךְ הַגּוּף גָּאָה אֹשֶׁר
רִגְעִי אֲבָל הַגָּרוֹן כְּבָר נִשְׁנַק
מִגֹּעַל. הַדִּמְיוֹן. לְעֻמָּתָם, הִפְלִיג
לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּם שֶׁקֶר אוֹ אֱמֶת.

נֶהֱנֵיתִי גַּם לִרְאוֹת
אוֹתָךְ בָּרֶשֶׁת, נִצּוֹדָה, מְפַרְפֶּרֶת
תַּאֲוָתִי בָּעֲרָה, תַּאֲוָתִי שֶׁנֶּגְדֵךְ.
לָמָּה בִּקַּשְׁתְּ יוֹתֵר מִסַּךְ כֹּל הַדְּבָרִים
בַּחֶדֶר וְלָמָּה קָרָאת לִי בְּהֵמָה

דַּוְקָא מִיִּסּוּרַי כִּמְעַט
נִגְאַלְתִּי, חַיָּה נִצּוֹדָה אֲנִי
בַּחֶדֶר הַזֶּה שֶׁלִּי, מֵבִיא אַחַת
כָּמוֹךְ, מַשְׁלִיךְ אוֹתָךְ, מֻשְׁלָךְ
לְבַד, הוֹזֶה. שֶׁיָּבוֹא מֵצִיץ,
שֶׁנִּהְיֶה