אֲנִי חַי בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא שׂוֹנְאִים אוֹתִי
לֹא אוֹהֲבִים אוֹתִי לֹא יוֹדְעִים אֲפִלּוּ
שֶׁאֲנִי קַיָּם. אֲנִי עוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶם, לְמָשָׁל
בַּבֹּקֶר בָּרְחוֹב אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי בְּשֶׁקֶט אֲנִי
אֲבָל הֵם לֹא שׁוֹמְעִים אוֹתִי
כְּמוֹ הָאִישׁ שֶׁכִּחְכַּח לְיִָדי. הֵם
הוֹלְכִים בְּדַרְכָּם מַהֵר לֹא קוֹלְטִים
אֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת שֶׁלִי אוּלַי הֲבָרָה אַחַת
כִּחְכּוּחַ בַּגָּרוֹן. לְרֶגַע אֲנִי רוֹעֵד:
“כְּמוֹ חוּט שֶׁל עֵשֵׂב בַּבֹּקֶר עִם הָרוּחָ”
אֲנִי מְצַיֵּן בְּפִיּוּט לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן
וְאֲנִי קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל יוֹתֵר בִּשְׁמִי
כְלוֹמַר אֲנִי לוֹחֵשׁ אוֹתוֹ בַּדּוּמִיָּה הַזֹּאת
אוּלַי אֲנִי בִּכְלַל לֹא עֵר וְאִם אֶצְעַק – יִשְׁמְעוּ?
(וְאִם יָשִׁיבוּ – אֶשָּׁאֵר?)
אֲבָל אֲנִי אֶצְעַק כְּמוֹ כֶּלֶב אֲיַלֵּל
לָמָּה עֲזַבְתַּנִי קוֹלִי
יְהַדְהֵד נְבִיחָתִי תְּחַפֵּשׁ לַהּ נֶאֱשָׁם לְהָטִיחַ
בּוֹ מִלִּים מֻגְדָּרוֹת כְּאֵב מְאֻרְגָּן זַעַם
מְשַׁקֵּר נֶאְשָׁם כְּפוּי טוֹבָה
כַּנָּהוּג בְּיִסּוּרִים
וַאֲנִי תּוֹעֶה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַזֹּאת כְּמוֹ מַרְפֵּא כָּפוּי
לוֹמֵד לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי שֶׁרַק אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ בְּתוֹכִי
אֲנִי חַי רוֹחֵשׁ חַיִּים רִבּוֹאוֹת מִלִּים כְּמוֹ כְּלוּב
שֶׁל צִפֳּרִים מִתְרוֹצְצוֹת בְּתוֹכִי מְסָרְבוֹת לְהַכִּיר שֶׁאֵין הֵן
קַיָּמוֹת לוֹמֵד לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי שֶׁכָּכָה אֲנִי רוֹאֶה וְלֹא
נִרְאֶה מְדַבֵּר וְלֹא נִשְׁמָע אוֹהֵב וְלֹא נֶאֱהָב אֲפִלּוּ מְרַחֵם
וְלֹא מְרֻחָם. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לִי נֶחָמָה וְאַף עַל פִּי כֵן
אֵינֶנִּי מוֹחֵל עַל הַעֶלְבּוֹן וּבִקְצֵה הָרְחוֹבוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עַיְפוּ
גּוּפִי נַפְשִׁי מֵהַמַּרְפֵּא הַמְעַנֶּה הַזֶּה אֲנִי מְבַקֵּש מַמָּשׁוּת אַחַת
לִכְתֹּב מִנַיִּן אֲנִי בּא וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ
וּלְעַצְמִי אֲנִי נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן