בַּמִּטָּה שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה
הַמּוּאֶרֶת מִתְפַּתֵּל צֵל
וּבַמִּטָּה הַמּוּאֶרֶת בַּאֲלֻמָּה
אַחַת חִוֶּרֶת מִתְלַעֲלֵעַ הַגּוּף
כְּמוֹ בְּתוֹךְ פֶּה מִפְלֶצֶת
נִפְעֶרֶת פַּעַם יָשַׁנּוּ כָּאן אֲנִי
וְאִשָּׁה שֶׁאָהַבְתִּי שָׁנִים
שֶׁגּוּפוֹתֵינוּ הִדִּיפוּ רֵיחַ
אֶחָד. רַק כָּכָה שָׁלַוְתִּי
כְּשֶׁעָזְבָה כָּתַבְתִּי לָהּ שִׁירֵי
אַהֲבָה שֶׁהֵבִיאוּ עוֹד נָשִׁים
וְעוֹד שִׁירֵי אַהֲבָה
עַד שֶׁהֶחְלַטְתִּי לִי דַּי עִם
אַהֲבָה וְעִם שִׁירֵי אַהֲבָה

וּבַלַּיְלָה הַזֶּה בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה (בָּאוֹר
הִבַּטְתִּי בָּךְ, בַּחשֶׁךְ הֱרַחְתִּיךְ)
בְּלִי אַהֲבָה אֲנִי מֻטָּל בִּקְצֵה
הַבַּיִת הֶחָשׁוּךְ כּוֹפֵר בַּכֹּל רֵיק
כְּמוֹ אָשָׁךְ סַפְקָן כְּמוֹ אַחֲרֵי זְלִילָה
רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר אַהֲבָה תְּפִלָּה
שֶׁל מִין וּמַאֲמִין