כָּל הַיּוֹם פִּעְפַּע הָעֶלְבּוֹן
הַפּוֹלִיטִי הַכַּלְכָּלִי. הַכִּשָּׁלוֹן. פַּחַד מִן הַהִזְדַּקְּנוּת הַמְּבִישָׁה
לְמִי לוֹמַר לְעֵת זִקְנָה אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ
בְּאֶרֶץ שֶׁלֹּא בָּנִים אֲנַחְנוּ בָּהּ
לֹא שֻׁתָּפִים
לֹא אַחִים
אֶלָּא הֲמוֹן בּוֹדְדִים עוֹבְרִים מִשָּׁנָה
לְשָׁנָה בִּנְדוּדִים מִמִּשְׂרָה לְמִשְׂרָה ״לֹא הִצְלַחְתִּי״ וּלְהִתְרַפֵּק אִי אֶפְשָׁר.

יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה
אֲבָל אֵין לָנוּ מוֹלֶדֶת

וַאֲנִי אֶשְׁקַע הַלַּיְלָה בְּמִלִּים
וְאֶקְרָא לִי אֶת גְּרַכְּכוּס בַּאבֶּף: ״אַל תָּנוּעוּ
אֶלָּא בִּרְאוֹתְכֶם אֶת הָעָם מֵגִיחַ וְנָע.
הִשָּׁמְרוּ
מִמַדִּיחַ
אַל תְּבַקְשׁוּ אֶת מְשַׁחְרְרֵיכֶם אֶלָּא בּוֹ
אַל תַּכִּירוּ בִּדְגָלִים אֲחֵרִים״.

הַמַּהְפֵּכָה בַּלַּיְלָה הָעוֹלֵב הַזֶּה, בְּדוּמִיָּתָהּ שֶׁל קַבָּלַת
הַדִּין, הַמַּהְפֵּכָה הִיא הֲזָיָה
מְתוּקָה וַאֲנִי מִתְנַעֵר כְּמוֹ מִתְאַגְרֵף פּוֹסֵע
אֶל כּוֹנָנִית הַסְּפָרִים הַגְּבוֹהָה
בְּיוֹתֵר מוֹרִיד מִמֶּנָּהּ סְפָרִים אֲדֻמִּים יָגוּרוּ
לָהֶם אֲנִי קוֹרֵא בְּקוֹל לְעַצְמִי לְבַד

בַּבַּיִת הָרֵיק נֶאֱמָן לְמִפְקָדָה נִסְתֶּרֶת יָגוּרוּ לָהֶם הַמַּעֲמָדוֹת
הַשַּׁלִּיטִים
וְלֹא אֶקְרָא עִתּוֹנִים
וְלֹא אַקְשִׁיב לָרַדְיוֹ
כָּל הַלַּיְלָה אֶבְדֶּה בְּעֶלְבּוֹנִי בְּרִיגָדוֹת
כּוֹבְשׁוֹת וִילוֹת, סוּפֶּרְמַרְקֶטִים, בָּתֵּי חֲרשֶׁת