יָמִים שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאֶה טֶלֶוִיזְיָה וְלֹא שׁוֹמֵעַ חֲדָשׁוֹת וְלֹא
קוֹרֵא עִתּוֹנִים, יָמִים שֶׁאֲנִי מִתְנַזֵּר מֵהַבְלֵי הַמְּדִינָה הַזֹּאת
הַנּוֹדֶפֶת רֵיחַ שֶׁל שֶׁמֶן רוֹבִים וַאֲנִי קוֹרֵא בַּנְּבִיאִים לַהֲנָאָתִי
כְּשִׁירָה עִבְרִית וַאֲנִי נֶהֱנֶה מֵהָרוּחַ הַמַּעֲרָבִית עַל הַמִּרְפֶּסֶת
עֲנָבִים, שִׁזּוּף, זִיּוּנִים טוֹבִים וּמֵיטִיבִים וַאֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי
בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי שֶׁל תַּחַת גַּפְנִי וְתַחַת תְּאֵנָתִי: מְהַגֵּר מָאוּס
וְלֹא קָרוּא הַנָּאצִי כַּהֲנָא, הוּא שֶׁבָּא וְהוּא גַּם יֵלֵךְ. אֲנַחְנוּ
לֹא נִבְרַח מִפֹּה לְאָן נִבְרַח לְמִי אֲנִי אֶבְרַח

גַּם לְמִי אַגִּיד אֶת הַיֹּפִי בִּסְדִינֵינוּ בְּמַעֲרֻמֵּינוּ לְרֵיחַ
הַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ בְּתוֹךְ הַרֵיחַ מִן הַיָּם מֵהַחַלּוֹן לְמִי אֲצַטֵּט
״וְהוֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת״ (תָּאֲרִי לָךְ אִלּוּ הִתְחַתַּנְתִּי
עִם אַמֶּרִיקָאִית אֵיךְ הָיוּ מִתְחַסְפְּסִים רִגְעֵי הַלַּחַשׁ
שֶׁאֲנַחְנוּ נִשְׁמָטִים בָּהֶם בִּשְׂפַת אִמֵּנוּ אֶל תּוֹךְ
הַחֲלוֹם) כְּאִלּוּ הַכֹּל בָּטוּחַ מִסָּבִיב, מְפַנֵּק
רָחוּם, בֵּיתִי, מֻכָּר וּפִתְאֹם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ בְּקוֹל
דִּבּוּר צָרִיךְ לְטַלְפֵן לְזִיאַד, זִיאַד אֲנִי צָרִיךְ
לוֹמַר לוֹ אַתָּה בָּא מָחָר לְתֵל אָבִיב לְבַדְּךָ?
לְחַכּוֹת לְךָ בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בְּאַרְצְךָ
בְּמוֹלַדְתְּךָ בְּבֵית אָבִיךָ?