בְּלַיְלָה כְּמוֹ זֶה אִם הָיָה עוֹבֵר אֶת בְּשָׂרֵךְ רַעַד כְּאִלּוּ סִיּוּט
פִּלַּח אֶת שְׁנָתֵךְ יָכֹלְתִּי לָקוּם וְלָלֶכֶת בְּשֶׁקֶט אֶל הַמִּטְבָּח
וְלִכְתֹּב לָךְ שִׁיר שֶׁיְּשִׁיבֵךְ אֵלַי בַּבֹּקֶר לֶאֱסֹף אֶת גַּל הָאַהֲבָה
הַגּוֹאֶה הַזֶּה שֶׁבּוֹ אַתְּ לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְתִקְרְאִי אוֹתוֹ מָחָר

וְעַכְשָׁו בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּתֵל אָבִיב הַמַּפְצִיצָה אֲנִי קָם
אֶל הַמִּטְבָּח מַעֲלֶה בּוֹ אוֹר וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַתִּינוֹק
בּוֹכֶה בַּבַּיִת מִמּוּל וְאֶת קוֹל אִמּוֹ הַטּוֹבָה מַרְגִּיעָה אוֹתוֹ
וַאֲנִי מְוַתֵּר עַל קוֹלוֹת הַמִּזְמוּז לְמַטָּה בָּרְחוֹב וְעַל הַשִּׁעוּל
וְעַל הַנְּחִירָה וְעַל שִׂיחָה בַּסָּלוֹן הַמְרֻחָק, עַל נַהֲמַת
הַמָּנוֹעַ, עַל הָרַדְיוֹ הַחוֹלֵף, וַאֲנִי מְנַפֶּה אֶת הַקּוֹלוֹת
הַלָּלוּ, אֲפִלּוּ אֶת נְשִׁימָתֵךְ, אֶשָּׁאֵר רַק עִם צִוְחַת
הָעוֹלָלִים בְּמַעֲרַב בֵּירוּת.

רָחַקְנוּ מְאֹד זֶה מִזּוֹ בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת, לַמְרוֹת הַהַסְכָּמָה
הַפּוֹלִיטִית הַמְלֵאָה בֵּינֵינוּ כְּמוֹ צַפְנוּ מִן הַיַּבָּשָׁה וָהָלְאָה
עַל שְׁנֵי קְרָעִים שֶׁל אֲדָמָה. בַּבֹּקֶר לֹא אָשִׁיב אוֹתָךְ
אֵלַי וְלֹא תָּשִׁיבִי אוֹתִי אֵלַיִךְ. כְּמוֹ זָרִים נִשְׁתֶּה אֶת הַקָּפֶה
בַּבֹּקֶר. כַּמָּה מְאוּסָה פִּתְאֹם אַהֲבָתֵנוּ.
בְּמֶרְחַק יְרִיָּה מֵהַמַּטֶּה הַכְּלָלִי, בְּמֶרְחַק זַעֲקַת
תְּחִנָּה מִן הַחַיָּל הָעוֹבֵר בַּכְּבִישׁ

27.7.82