הִמָּלְאִי רַחֲמִים עַל בְּנֵךְ וְאַל תִסְמְכִי עַל הָרַחֲמָנִים. כַּמָּה לְבַד אַתְּ וּבְנֵךְ
בֵּין שִׁנַּיִךְ כְּמוֹ גּוּר וְלָרַחֲמָנִים אֵין אֲפִלּוּ עֵצָה יְשָׁרָה מַה לַּעֲשׂוֹת
בַּיּוֹם שֶׁיַּגִּיעַ בְּנֵךְ לְפִרְקוֹ כְּדֵי לָלֶכֶת לַצָּבָא

בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, אַל תִּסְמְכִי עַל אַהֲדַת הַמְקוֹנְנִים, כִּי מִי עוֹד מִלְּבַדֵּךְ
מַכִּיר אֶת אִמָּהוּתֵךְ הָאַלְמוֹנִית, בְּטֶרֶם תִּזְכֶּה בִּתְהִלָּה
קַנִּיבָּאלִית עַל הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ

וְכָל עוֹד חַי בְּנֵךְ, הִתְגַּנְּבִי אֶל מִטָּתוֹ, חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, קִרְעִי אֶת בְּשָׂרוֹ
הַזִּיקִי לְעֵינָיו, שִׁבְרִי לוֹ אֶת עֶצֶם הַיָּרֵךְ וְבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְצוּ בּוֹ
מַחֲלִי עַל רַחֲמֵי הַמְשׁוֹרְרִים הָרַחֲמָנִים

כִּי מַה יִּתְּנוּ לָךְ הַמְקוֹנְנִים אַחֲרֵי מוֹתוֹ הַמְהֻלָּל שֶׁל בְּנֵךְ
(גַּם אִם יַחְסְכוּ מִמֵּךְ אֶת הַהֶסְפֵּד הַפַּטְרִיּוֹטִי שׂוֹרֵף הַגְּוִיָּה) זוּלַת
מֶלַאנְכוֹלְיָה שֶׁל מְשׁוֹרְרֵי מֶחָאָה נֶגֶד כְּלוּם וְתָמִיד אַחֲרֵי הַמָּוֶת
כֵּנוּת רַחֲמֵיהֶם תִּדְמֶה קְצָת לְרַחֲמַיִךְ אַחֲרֵי הַמָּוֶת כִּי בְּלִי בְּנֵךְ הַחַי
יִהְיוּ הָרַחֲמִים – רַחֲמִים עַצְמִיִּים וְאֵין אַכְזָרִיִּים מֵהֶם. אַל תָּנִיחִי לְאִישׁ
לְבַלְבֵּל אֶת מֹחֵךְ הַחֲתוּלִי. נוּסִי עַל נַפְשְׁכֶם. בָּעִיר סוֹבְבִים מַסִּיקֵי הַתַּנּוּרִים