אֲנִי יוֹשֵׁב לִי בַּחשֶׁךְ רֵיק מִמַּחְשָׁבוֹת
סְדוּרוֹת לֹא מִתְנַצֵּחַ עַד הַסּוֹף לֹא
סוֹלֵחַ עַד הַסּוֹף אֲנִי שׁוֹכֵחַ
אוֹתָם לִרְגָעִים אֲבָל אֲנִי לֹא

נִרְגָּע. הַזְּמַן פּוֹחֵת בְּהַתְמָדָה לְאַט כְּמוֹ
שַׂקִּיק עֵרוּי וּבַזְּמַן שֶׁנּוֹתָר וְיֵשׁ עוֹד דֵּי זְמַן, יֵשׁ כָּל כָּךְ
מְעַט מְנוּחָה, סֵפֶר דָּחוּי מִזְּמַן (לְיַד הַמִּטָּה עֲרֵמָה
שֶׁל סְפָרִים קְרוּאִים לְמֶחֱצָה) לֹא יַעְזֹר. גַּם חוּשׁ

הַמִּדָּה מְזֻקָּק כְּבָר מֵעֵבֶר לַלָּשׁוֹן. לֹא
לְבַזְבֵּז וְלֹא לִישֹׁן וּמַה בְּדִיּוּק לַעֲשׂוֹת
בַּלַּיְלָה הַמַּתִּישׁ הַזֶּה: בְּדַל שִׁיר, אוֹנָן, כִּמְעַט
חִיּוּג, תְּחִלַּת מִכְתָּב, עוֹד חִיּוּג, כְּרוּז לֹא חָתוּם. מַהוּ

שֶׁמּוֹשִׁיב אוֹתִי בַּחֲשֵׁכָה קוֹשֵר
אוֹתִי לְכִסְאִי מֵרִיץ אוֹתִי עַל פְּנֵי
הַבַּיִת מְבַטֵּל אֶפְשָׁרֻיּוֹת פְּעֻלָּה עוֹד
לִפְנֵי הַהַתְחָלָה (אִם לֹא אֵדַע לֹא
אוּכַל לְהֵרָגַע?) מַשֶּׁהוּ כָּל הַזְּמַן מִתְבַּזְבֵּז כְּמוֹ קַו
מַיִם מְפֻצָּץ וְהַמַּיִם הַקָּרִים הַיְקָרִים שׁוֹטְפִים אֶת
הַאֲדָמָה וְאֵין אוֹנִים וְאֵין סוֹתְמִים וְיֵשׁ אֲפִלּוּ
תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְבוֹסֵס בַּבֹּץ כְּאִלּוּ דָּם הָאָרֶץ

הֻקַּז. הָאַהֲבָה בָּלְתָה הַמַּהְפֵּכָה
נִדְחֲתָה עַד לַהַחְלָטָה בְּתוֹךְ
הַהִיסְטוֹרְיָה מֵעֵבֶר לִטְוַח
חַיַּי. עַל הַתְּהוֹם בֵּין טְוַח

חַיַּי לִטְוַח חַיֵּי הָעוֹלָם צָרִיךְ
הָיִיתִי לִבְנוֹת בְּשֶׁקֶט אֶת אַהֲבָתִי
אֶת יְלָדַי, אֶת חֲבֵרַי הָאוֹהֲדִים אֶת מַה שֶּׁאֲנִי מְקַלֵּף מִמֶּנִּי בַּדֶּרֶךְ לְמוֹתִי
הָעֻבָּרִי הַמְרֻצָּץ