עַל אִי רָחוֹק עַכְשָׁו אִתָּנוּ יַחַד חַיִּים אֲנַחְנוּ שְׁלֵוִים מְאֹד וּמְנֻמָּסִים
בַּהֲלִיכָה אִטִּית בּוֹטַחַת בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ לַיְלָה אוֹ בֹּקֶר
וְלֹא מַרְאוֹת וְלֹא צוּרוֹת מֻבְחָנוֹת בְּקַוִּים נֻקְשִׁים

רַק צְלִילִים נִשְׁלָטִים
לֹא נִשְׁלָטִים. צְלִילִים נְכוֹנִים –
לֹא. תּוֹאֲמִים הִיא אוּלַי הַמִּלָּה. גַּם כֵּן לֹא
צְלִילִים, לֹא מִלִּים אֲפִלּוּ, אֶפְשָׁר לַהֲנִיעָם
כְּמוֹ מָחוֹל שֶׁבּוֹ הַגּוּף אֵינֶנּוּ זָז, אוּלַי רַק יָד אוֹ אֶצְבַּע

וְשָׁם עַכְשָׁו אִתָּנוּ
יַחַד עָמֹק בַּשֶּׁקֶט לֹא חוֹדְרִים אוֹתוֹ אֲנַחְנוּ
נִנּוֹחִים חֲכָמִים כְּמוֹ מַתֶּכֶת צְלוּלָה, אֵם הַמֵּיתָר