אִם מַבִּיטִים בִּפְנֵי גּוֹסֵס רוֹאִים
יֵשׁ רֶגַע הֶרֶף עַיִן שֶׁבּוֹ יוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף
וְיֵשׁ גַּם רֶגַע אַחֵר שֶׁבּוֹ הָרָצוֹן יוֹצֵא מִן הַנְּשָׁמָה הַמְיֻסֶּרֶת

הַבַּיִת הֶחָשׁוּךְ שֶׁלָּנוּ שֶׁבּוֹ יָכֹלְתִּי פַּעַם
לְהָרִיחַ הֵיכָן אַתְּ יְשֵׁנָה בְּלִי לְהַדְלִיק אֲפִלּוּ אֶת הָאוֹר
תּוֹפֵחַ בִּלְעָדַיִךְ כְּמוֹ גְּוִיָּה מִתְכַּהָה

בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁקָּנוּ לָנוּ וְאֶת זָרוּתוֹ הִטְבַּעְנוּ
בְּרֵיחוֹת גּוּפֵינוּ אֲנִי מְשׁוֹטֵט עַכְשָׁו לְבַד הָלוֹךְ
וָשׁוֹב כְּמוֹ חַיָּה לֹא יוֹדַעַת לְדַבֵּר לְעַצְמָהּ אֲפִלּוּ

(בֵּין תַּחְתּוֹנַי הַמְלֻכְלָכִים בַּסַּל שֶׁקָּנִינוּ גַּם
זוּג אֶחָד שֶׁלָּךְ) בָּכִיתִי. לֹא צָעַקְתִּי. הַתְּרִיסִים
הָיוּ סְגוּרִים מִבּשֶׁת הַשְּׁכֵנִים וְהַמַּכֹּלֶת

אִם אָמוּת לְמָשָׁל מִסַּכִּין הַבָּשָׂר הַמְמֹרֶטֶת שֶׁסָּחַבְנוּ
בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט לֹא אֵדַע אֵיפֹה בַּבַּיִת הֶחָשׁוּךְ תִּפְרַח
נְשִׁימָתִי בְּסוֹף הַזְּחִילָה. כְּדֵי כָּךְ אֲנִי צָרִיךְ אֶת עֵינַיִךְ שֶׁיַּבִּיטוּ בְּפָנַי