כְּמוֹ לִוְיָתָן שָׁקֵט
שׁוֹכֵב בְּשֶׁקֶט בָּאֲפֵלָה, עַל קַרְקָעִית הַיָּם
מִכָּאן עַד אֵירוֹפָּה
יָכוֹל הַכֶּבֶל לְשַׁדֵּר חִיּוּג לְאִשָּׁה מִפַּעַם אֶפְשָׁר הֲרֵי
לְהִזָּכֵר הַלַּיְלָה כְּמוֹ תְּמוּנָה מְלֵאָה אֵיךְ הָיִינוּ פַּעַם עֲרֻמִּים.
יָכֹלְתִּי וְלֹא אֶבְחַן אוֹתָהּ אֲפִלּוּ אִם תִּזְכֹּר אֶת הַקּוֹל
הַבָּא מִפֹּה, לֹא אֶשְׁאַל מָה רוֹאִים מִבַּעַד לַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ מַה
מַּצִּיגִים בַּקּוֹלְנוֹעַ שֶׁאֶצְלָהּ בָּרֹבַע אוֹ אִם הִיא זוֹכֶרֶת, אִם רַק תִּתְרַכֵּז לְרֶגַע,
אוֹתִי בְּתוֹכָהּ, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ הַלַּיְלָה