5. [בלילות לפעמים]
בַּלֵּילוֹת לִפְעָמִים אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה
בַּחֹשֶךְ, בַּמִּטָּה הַגְדוֹלָה כִּבְתוֹךְ מְאוּרָה
אַתְּ יְשֵנָה, לְהַשְֹבִּיעַ חַיַּת נְבִילָה, נְמִיָּה
אוֹ סְתָם לְהַדְבִּיק אֶת הָעֲיֵפוּת הַפּוֹעֶרֶת כְּבָר מֶרְחָק
אֲנִי עוֹמֵד בַּדֶּלֶת. דָּבָר אֵינִי רוֹאֶה אֲבָל הַחֶדֶר הָאָפֵל
מָלֵא אֶת רֵיחֵךְ
כַּמָּה אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ וְאֶת קוֹל
נְשִימָתֵךְ הַשָּׁקֵט שָׁקֵט
וַאֲנִי אֶשְׁכַּב זָהִיר בַּמִּטָּה שֶׁלָּנוּ אוֹרֵחַ שֶלָּךְ
מִצְטָרֵף לְאַט לְקֶצֶב הַנְּשִׁימָה הַזֶּה. אֲהוּבָתִי
אִשָּׁה בָּשָׂר
שֶׁלִּי, רֶחֶם
נִיחוֹחַ שֶׁלִּי
עוֹד מְעַט יָחֵלּוּ שׁוּב הַיִּסּוּרִים. אֵלֵךְ עַד שֶׁאָשׁוּב
גּוּפִי יִזְדַּהֵם
אֶת הַגּוּף הַיָּשָׁר הַנֻּקְשֶׁה רַק הַנֶּפֶשׁ מְלַכְלֶכֶת מִתְנוֹעַעַת
כְּמוֹ תּוֹלַעַת
כְּמוֹ בִּיּוּב מִתַּחַת לַבָּשָׂר
בָּאָה בַּוְּרִידִים בַּשָּׁפְכָה אֲפִלּוּ
אֲבָל בַּחֶדֶר עוֹמֵד רֵיחֵךְ. מִלְמוּל עוֹלֶה מִפִּיךְ