בָּעֶרֶב אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים בַּמִּטָּה וְקוֹרְאִים
עָשִׂינוּ לָנוּ נֹהַג: לֹא מְדַבְּרִים עַל הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי.
אֵינֶנּוּ עֲנִיִּים, אֲנַחְנוּ מֵאֵלֶּה שֶׁלֹא הוֹלֵךְ לָהֶם.

וַהֲרֵי צֵרוּף מִקְרִים: אַתְּ קוֹרֵאת בִּיּוֹגְרַפְיָה
שֶׁל טְרוֹצְקִי, אֲנִי קוֹרֵא אֶת מִיכָאֵל קוֹלְהָאז.
אֲנִי מַפְרִיעַ לָךְ. אֲנִי אוֹמֵר לָךְ:
הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַכִּיר אֶת פוֹן קְלַיְסְט.

וּבְבּוֹלִיבְיָה יָרוּ שְׁנֵי מְטוֹסִים עַל אֶלֶף פּוֹעֲלִים
וּסְטוּדֶנְטִים שֶׁבָּנוּ בָרִיקָדוֹת. כֵּן, בְּעֶצֶם הַיָּמִים
הַלָּלוּ. לֹא הַרְחֵק מִשָּם, אֵי-שָׁם בֶּהָרִים
נִרְצַח צֶ’ה גֶבַארָה. הֶתְקֵפֵי הַקַּצֶּרֶת שֶׁלּוֹ הָיוּ
לְרוּחַ עַזָּה. כַּךְ הָיָה אוֹמֵר עַל זֶה גוֹגוֹל

וְעַד שֶׁנֵּדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בַּכְּאֵב הַפָּשׁוּט, הַגַּס
אַתְּ קוֹרֵאת לַנֶּהָגִים הָעֲשִׁירִים – פָאשִׁיסְטִים
לַמְרוֹת הַטְּרֶמְפְּ שֶׁנּוֹתְנִים לָךְ. אֲנִי עוֹבֵר
בֵּין פְּקִידוֹת מְרִירוֹת וּמַסְבִּיר לָהֶן לֶנִינִיזְם.
אֶת הַסְּפֵקוֹת אֲנִי בּוֹלֵעַ לְצֹרֶךְ הַתִּקְוָה.
עַל נְבִילָתֵנוּ הֵן עָשִׂינוּ לָנוּ נֹהַג: לֹא לְדַבֵּר