2. לשון

הִיא מְנֻסָּה בְּגִילָהּ. אֵין בָּהּ רְגִישׁוּת
לַלֹּא רֶלֶוַנְטִי. נְבוֹנָה. נִזְהֶרֶת מִן הָרֶגַע
הַמְבוֹדָד. לֹא הַזֻּהֲמָה הַזֹּאת שֶׁל שִׁכְרוֹן הַנֵּצַח

אֲבָל כְּשֶׁהִיא מִתְנַשֶּׁקֶת הִיא מִתְנַשֶּׁקֶת בְּפֶה פָּתוּחַ מִדַּי
הָרֹק וְהָרֵיחַ בְּנֵי שְׁלֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ וְאִי הַיְדִיעָה
כְּמוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה וְעַצְבָּנִית. לָשׁוֹן עִוֶּרֶת נִדְחֶפֶת
כְּמוֹ נָחָשׁ לְקוֹל חָלִיל, אוֹ תֹּף פְּנִימִי תָּמוּהַּ
בְּלִי לִפְגֹּעַ אֲפִלּוּ בַּלָּשׁוֹן מִמּוּל