לָמָּה אֵין לִי אֹמֶץ לְהַפְקִיד אֶת רוּחִי בִּידֵי הָרוּחַ הַמּוֹחֵק הַכֹּל
(אֹמַר רַק: “יְלוּד אִשָּׁה אֲנִי, קְצַר יָמִים וּשְׁבַע רֹגֶז, יְלוּד אִשָּׁה
אֲנִי, קְצַר יָמִים וּשְׁבַע רֹגֶז”), כָּל הַיֶּתֶר הוּא רִיר מִתְקַשֶּׁה, צְמַרְמֹרֶת
מְסָרֶבֶת לַעֲצֹר, וּמִכָּאן וָהָלְאָה סִפּוּר עִתּוֹנָאִי, רוֹמָן רָדוּד, הָיֹה הָיָה
וְאַחַר כָּךְ, וְאַחַר כָּךְ, וְזֶהוּ, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָלֶכֶת, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר, אֲנִי
יָכֹל לְטַלְפֵּן, אֵינֶנִּי מְטַלְפֵּן, וּמַה לִי לְהַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת בַּסִּפְרִיּוֹת, בָּעִתּוֹנִים
מַה לִי לִפְחֹד מַה יִשָּׁאֵר אַחֲרֵי מוֹתִי לֹא גָּמוּר. הָיִיתִי יֶלֶד, לָקַחְנוּ גָּפְרִית
מִן הַשַּׂק בַּמַּחְסָן, בְּתוֹךְ קֻפְסָא שָׂרַפְנוּ אוֹתָהּ, בְּלִילָה סְגֻלָּה-יְרֻקָּה בָּעֲרָה
הִצְחִינָה, אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַמָּוֶת כְּמוֹ עַל מַרְאֶה קָצָר, לֹא רוּחַ גָּדוֹל יִמְחַק
לֹא סְעָרָה וְלֹא מַבּוּל וְלֹא בְּרָקִים, וְלֹא סְקַנְדָּל, וְלֹא נִצְחוֹן דְּמָמָה דַּקָּה, וְלֹא
נִצְחוֹן אֱמֶת עַל פְּנֵי אֱמֶת אַחֶרֶת. יָבוֹא עַכְבָּר הַזְּמַן וִיכַרְסֵם, וְקוֹל אָחוֹת קוֹרֵא
שֵׁמוֹת, מִי עוֹד לֹא, וּמִי כְּבָר כֵּן, וְרַעַשׁ הַמְּכוֹנָה הַמְּצַלֶּמֶת מִתּוֹךְ חֲדַר
הַצִּלּוּמִים, כְּמַשְׁאֵבָה לַנְּשָׁמוֹת הַמְּנֻפָּחוֹת, גוֹבָה אֲוִיר, מִי כְּבָר כֵּן, מִי עוֹד
לֹא, וְרֵיחַ רַע, וְדִיאָלוֹג רוֹפְאִים חוֹלְפִים לִפְנֵי פְּרֵדָה, עוֹד מַאֲמָר אֶחָד חָדָשׁ
בִּכְתַב הָעֵת שֶׁל אַנְגְּלִיָּה הַחֲדָשָׁה (חֲנוֹךְ, חֲבֵרִי הַטּוֹב, אָמַר לִי בַּקָּפֶה, לִפְנֵי שָׁנִים אָמַר
עָמַדְנוּ אָז, וְלֹא יָדַעְנוּ אִם לִשְׁתּוֹת אוֹ לְשׁוֹטֵט, כַּמָּה נוֹרָא, אָמַר, אוּלַי אָמַר
מַצְחִיק, לִהְיוֹת הַמֵּת הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי מְצִיאַת הַתְּרוּפָה הַגּוֹאֶלֶת; וּבָרֶגַע הַזֶּה
שֶׁעֲיֵפוּת מְמַלֵּאת אֶת גּוּפִי, אוֹ לֵחָה מְמַלֵּאת אֶת עוֹרְקַי וּכְבֵדָה
הַנְּשִׁימָה כְּמוֹ צֶבַע, צֶבַע שֶׁמֶן, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, גַּם לֹא אֶת
הַחִשּׁוּב, אֶת הָרָצוֹן לְהַסְפִּיק, זִכְרוֹנוֹתַי לֹא יִוָּתְרוּ אַחֲרַי, הַזְּמַן מַנִּיחַ
לִי אוֹתָם כְּמוֹ פְּקִיד מֶכֶס, רָאָה דְּבָרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם. (J הַטּוֹבָה שֶׁלִּי, זִכְרוֹן
חֻמֵּךְ יִגְוַע אִתִּי, בְּאוֹטוֹבּוּס חָשׁוּךְ בֵּין יוּסְטוֹן לְאוֹרְלִינְס הַחֲדָשָׁה, מִשָּׁם
לְגֶ’קְסוֹנְוִיל-פְלוֹרִידָה, אַטְלַנְטָה, עַד נְיוּ יוֹרְק מָצַצְתְּ לִי שׁוּב וְשׁוּב
בַּנְּסִיעוֹת הַלֵּילִיּוֹת, בֵּין כָּל הַנּוֹחֲרִים, מִתַּחַת לִמְעִיל צְבָאִי עִם צֶ’ה גֶּוַארָה
שֶׁתָּפְרוּ לִי בְּגַבּוֹ; מִי תָּפְרָה לִי, לֹא אֶזְכֹּר כְּבָר, לֹא אֶבְדֶּה, גַּם אִם אֵין שׁוּם
הֶבְדֵּל בַּשִּׁיר בֵּין הַבָּדוּי לַזִּכָּרוֹן הָאֲמִתִּי) וְכַמָּה עוֹלָה בְּדִיקָה, וְעַד מָתַי
יַשְׁקִיעוּ בָּנוּ, בְּמִי יַשְׁקִיעוּ, בְּמִי לֹא יַשְׁקִיעוּ? בָּעֲרָבִים יַשְׁקִיעוּ? בַּחֲרֵדִים
יַשְׁקִיעוּ? בַּמִּזְרָחִים יַשְׁקִיעוּ? בָּעֲנִיִּים יַשְׁקִיעוּ? בִּבְנִי, אִם יִשָּׁאֵר לְבַד
יַשְׁקִיעוּ? מִי יַשְׁקִיעַ בִּבְנִי? וּמַה אִם לֹא יֵדַע לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ מִפְּנֵי סוֹחֲרֵי
הַבָּשָׂר הַגְּדוֹלִים, הַמַּעֲבִידִים הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים? מַה אֶמְכֹּר בִּשְׁבִיל טִפּוּל
בִּי? מַה אֶמְכֹּר בִּשְׁבִיל טִפּוּל בּוֹ, אִם יְבַקְּשׁוּ? אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ
אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. הַטֶּלֶוִיזְיָה מַרְעִישָׁה, אַחַי גִּבּוֹרֵי הַבְּהִיָּה, הַאֲזִינוּ
לִדְבַר רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, בְּלִשְׁכָּתוֹ, מַכֶּה עַל הַשֻּׁלְחָן (“אַתָּה מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ
בּוֹא וַעֲשֵׂה עִמִּי מִלְחָמָה”) מ”פ לִפְנֵי מַסָּע לֵילִי, רַק עוֹד בְּדִיחָה, וְעוֹד גֵּרוּד
בֵּיצִים, הוּא וְאֶחָיו הַחֲזִירִים, גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה בָּשָׂר מִבְּשַׂר הַגֹּלֶם הַיְּהוּדִי
הֶחָדָשׁ (הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה). אֵינֶנִּי חָכָם, אֲנִי נוֹטֶה לְהִתְבַּזּוֹת וּכְשֶׁמָּלְאוּ לִי
חֲמִשִּׁים רָצִיתִי מְסִבָּה, לֹא הָיָה לִי כֹּחַ לְוַתֵּר. עַכְבָּר מְלַקֵֹק אֶת רַגְלַי וְאֵינִי
מִתְכַּוֵּץ מִבְּחִילָה. לִבִּי שָׂעִיר כְּמוֹ בֶּרֶךְ. יְהֵא לַמָּוֶת אֲשֶׁר לַמָּוֶת.