אֲנִי הוּא
אַתָּה
אַתְּ הִיא
אֲנִי.
הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה
לִשְׁקֹעַ וּבְנִי
מַבִּיט בַּעֲשַׁן
הֶעָנָן
מַפְטִיר
כִּמְעַט-שִׁיר: “כְּמוֹ
בֵּיצָה שֶׁתֵּכֶף יֵצֵא
מִמֶּנָּה גּוֹזָל”. לַיְלָה גּוֹלֵשׁ
מֵהַר גַּעַשׁ, הָאֵשׁ חַיָּה
אֶת מוֹת הָאֲדָמָה, הָאֲוִיר חַי
אֶת מוֹת הָאֵשׁ, הַמַּיִם חַיִּים
אֶת מוֹת הָאֲוִיר, הָאֲדָמָה חַיָּה
אֶת מוֹת הַמַּיִם, אֲנִי הוּא אַתָּה
אַתְּ הִיא אֲנִי, אֲנִי הִיא מִלָּה
מִתְמוֹטֶטֶת מֵתָה עַל לֹבֶן
נְיַר הַטְּיוּטָה. (הַקְשִׁיבוּ לַשֶּׁקֶט
שֶׁבֵּין הַמִּלִּים, הַקְשִׁיבוּ
לְ
הַנְּשָׁמָה הַהוֹפֶכֶת לְמַיִם
מֵתָה, הַמַּיִם הַהוֹפְכִים לַאֲדָמָה
מֵתִים, מֵהָאֲדָמָה מְפַכִּים
הַמַּיִם, מֵהַמַּיִם עוֹלָה הַנְּשָׁמָה.
אֲנִי הוּא אַתָּה, אַתְּ הִיא אֲנִי, אֲנִי הִיא מִלָּה
מֵתָה מִתְמוֹטֶטֶת עַל לֹבֶן נְיַר הַטְּיוּטָה, גּוּפַת
אִישׁ/אִשָּׁה עֵירֻמָּה עַל מִטָּה. הַנְּשָׁמוֹת צְמֵאוֹת לָמוּת
אוֹ לִהְיוֹת מַיִם, אֲנַחְנוּ חַיִּים אֶת מוֹת הַנְּשָׁמוֹת, הֵן חַיּוֹת
אֶת מוֹתֵנוּ, אֲנִי הוּא אַתָּה, אַתְּ הִיא אֲנִי, אֲנִי הִיא מִלָּה
מִתְמוֹטֶטֶת מֵתָה עַל לֹבֶן נְיַר הַטְּיוּטָה. גּוּפַת אִישׁ/אִשָּׁה
עֵירֻמָּה עַל מִטָּה, אֶשָּׁאֵר לְבַדִּי רַק אִתָּהּ: חַיַּי
הֵם מוֹתָהּ. בֵּן אַלְמָוֶת הוּא בֵּן מָוֶת, בֵּן
מָוֶת הוּא בֵּן אַלְמָוֶת, אֶחָד חַי (תָּמִיד)
אֶת מוֹת הָאַחֵר, הָאַחֵר מֵת (תָּמִיד) אֶת אַלְמוֹת
הָרִאשׁוֹן, הַדַּף הַלָּבָן הוּא יְצוּעַ לָשׁוֹן
שֶׁל אֲנִי הוּא אַתָּה, אַתְּ הִיא אֲנִי, אֲנִי הִיא
מִלָּה מִתְמוֹטֶטֶת מֵתָה עַל לֹבֶן נְיַר הַטְּיוּטָה.
גּוּפַת אִישׁ/אִשָּׁה עֵירֻמָּה עַל מִטָּה, אֶשָּׁאֵר לְבַדִּי
רַק אִתָּהּ, חַיַּי הֵם מוֹתָהּ. מוֹתִי הוּא חַיֶּיהָּ, דִּמְעוֹתַי
קוֹפְאוֹת עַל לְחָיֶיהָ. דִּמְעוֹתֶיהָ צוֹרְבוֹת אֶת לְחָיַי.
אֵינֶנִּי יָכֹל לְהָבִין אֶת חַיַּי בְּלִי הַדַּף הַלָּבָן
הַמְּחַכֶּה לִהְיוֹת טֶרֶף לָעֵט (גּוֹזַל הֶעָנָן הַשָּׁחֹר
הַיּוֹצֵא מִן הַשֶּׁמֶשׁ) הַכֹּל הוּא אֶחָד, כָּל הַחַי
בְּתוֹכֵנוּ, כְּלוֹמַר בַּלָּשׁוֹן וּבַדְּמָמָה: הַחַי וְהַמֵּת
הָעֵר וְהַיָּשֵׁן, הַזָּקָן וְהַצָּעִיר. זֶה הוֹפֵךְ לַזֶּה וְזֶה
חוֹזֵר לְזֶה. בְּאֶמְצַע הַדְּמָמָה מְפַעְפֵּעַ וְרִיד שִׁיר

11.4.99