כָּל יוֹם אֲנִי שׂוֹרֵף
עוֹד גֶּשֶׁר, אֲנָשִׁים
שֶׁדִּבַּרְתִּי אִתָּם עַל
חַיֵּינוּ, אֲנִי כְּבָר לֹא
מְדַבֵּר, נָשִׁים שֶׁאוֹהֲבוֹת
אוֹתִי מִסְתַּפְּקוֹת בִּי מְעַט
אִם אֶכְתֹּב עוֹד סֵפֶר אוֹ
לֹא, לֹא אִכְפַּת לִי, וְלֹא
אִכְפַּת מַה יִכְתְּבוּ עָלַי אוֹ
עָלָיו. אֲנִי מִתְכַּוֵּץ לְתוֹךְ בְּנִי
כְּרֶחֶם אָב (סַכֵּם אוֹתִי
בְּבוֹא הָרֶגַע, בְּנִי, וְדַי
לִי, בְּיָדֶיךָ מֻפְקָד
צְרוֹרִי)