הַשָּׁעוֹן
עַל הַיָּד
נוֹצֵץ
בַּחֹשֶׁךְ
כְּמוֹ כִּכָּר
שֶׁל עִיר רֵיקָה
מִמָּטוֹס
בַּלַּיְלָה. אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים
הַלָּלוּ, עַל הַשְּׁאֵלָה אֵיפֹה
אֲנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ רַק אֶת
הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁל מִרְשַׁם
הַתּוֹשָׁבִים, וּלְהֵרָדֵם
בִּכְלָל לֹא. אוּלַי אוּכַל, יָשָׁר
אוֹ לְפָחוֹת לֹא מְקֻפָּל כְּמוֹ מֹחַ
אוֹ מְעִי, לְהֵרָדֵם, יָדַי עַל
הֶחָזֶה, אִם אֶחְשֹׁב עַל פְּגִישָׁה
עִם הוֹרַי, לֹא כְּיֶלֶד מְחַפֵּשׂ
אַהֲבָה, עִם הוֹרַי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עַכְשָׁו
מְחֻסְפָּס, מְוַתֵּר לִהְיוֹת נֶאֱהָב, הוֹרַי
כְּמוֹ שֶׁהֵם בַּחַיִּים כִּבְיָכוֹל, וְלֹא יִהְיֶה לִי
מַה לְהַגִּיד, לֹא אֶתְלוֹנֵן (לֹא נִתְוַכֵּחַ) לֹא
אֶבְכֶּה (הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ לִבְכּוֹת לְאִמִּי
לִפְנֵי שֶׁהָלְכָה פִּתְאוֹם פייפען), לֹא אֲגַיֵּס
תְּמִיכָה נֶגֶד מַרְעִיבַי (הוֹרַי אַף פַּעַם לֹא הָיוּ
בֶּאֱמֶת חֲזָקִים) וַאֲנִי כְּבָר לֹא יֶלֶד, בְּשׁוּם
צוּרָה, נִשְׁתֹּק, מִי עַכְשָׁו הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ, תִּשְׁאַל
אִמִּי, כָּרָגִיל אֲנִי אַגִּיד, דִּבַּרְתָּ עִם אָחִיךָ, עִם
אֲחוֹתְךָ, יִשְׁאַל אָבִי, כָּרָגִיל, יֵשׁ לִי יֶלֶד, אֹמַר, לֹא
לֹא אֹמַר כְּלוּם, יִרְצוּ לָדַעַת דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר.
שְׁלָשְׁתֵּנוּ נִבָּטִים אֵלַי בַּלַּיְלָה. כִּכַּר
הַשָּׁעוֹן הַמּוּאָר, מְחוֹגִים מִתְחַלְּפִים כִּזְרוֹעוֹת
הַפָּעוֹט בִּשְׁנָתוֹ, פַּעַם כָּכָה, פַּעַם כָּכָה
וּנְשִׁימוֹת אִשְׁתִּי, אֲהוּבָתִי הָאַחַת, מַה
אֹמַר עָלֶיהָ לְהוֹרַי הַדּוֹמְמִים בִּמְקוֹמָם הֵם
הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן שֶׁיַּעֲמֹד מִלֶּכֶת. (זְמַן לָלֶכֶת
אִיצִיק, זְמַן לָלֶכֶת)

Citta di Castello, 20.10.98