אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֶת לֶחֶם
חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם וְזֶהוּ. לְךָ
הַמַּמְלָכָה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת
לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְלָנוּ שְׁכֵנִים
עֲשִׁירִים וַחֲבֵרִים עֲשִׁירִים חוֹזְרִים
מִחוּ”ל וּמְסַפְּרִים. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי
נִסְיוֹן קִנְאָה, שִׂנְאָה, לֹא בִּגְלַל ‘וְאַהֲבַת לְרֵעֲךָ’,
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַזְּמַן קָצָר, הַמֹּחַ יָקָר, הַבְּעֵרָה
קְצוּבָה, הַפִּנְקָס פָּתוּחַ, הַיָּד מְשֻׁתֶּקֶת
עוֹד מְעַט

וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶהֱיֶה הָאָב
גַּם כְּשֶׁאִמָּחֶה מֵעַל הָאֲדָמָה,
חָקַקְתִּי אֶת אַבְהוּתִי בִּבְנִי, שֶׁיַּחְקֹק
אֶת אַבְהוּתוֹ בִּבְנוֹ. לֹא כָּךְ. אֲנִי חוֹקֵק
בִּבְנִי אֶת אֲבִי, שֶׁחָקַק בִּי אֶת אָבִיו, וּבְנִי
יַחְקֹק בִּבְנוֹ אוֹתִי. לוּ תְּהֵא אַבְהוּתִי
רַק שָׁד, וְלֹא שׁוֹט, לוּ תְּהֵא אַבְהוּתִי
אִמָּהוּת

מֵעַל לַחַלּוֹן שְׁבִיל
הֶחָלָב, תָּבוֹא מַלְכוּת
הֶחָלָב אֶל פִּינוּ, אֶל
פְּעִימוֹת הַדָּם בַּבָּשָׂר, בָּרָקוֹת
בָּעוֹרְקִים, בְּאֶבְרֵי הַמִּין
בַּיֶּלֶד הָרוֹעֵד מֵחֲלוֹם
חֲלָבִי.