אֶמֶשׁ לֹא הִרְבַּצְתִּי לְגֶרְמָנִי
שִׁכּוֹר שֶׁדִּבֵּר אֵלַי בְּגַסּוּת
זְדוֹנִית, וּפָנָיו הָאֲדֻמִּים מִיַּיִן
הֶעֱמִיקוּ אֶת הָרֶשַׁע שֶׁטָּבְעוּ בּוֹ
(כָּךְ חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, אַחַר כָּךְ
עֵר חֲצִי לַיְלָה) מַכּוֹת שֶׁקִּבֵּל
בְּיַלְדוּתוֹ, אֲפִלּוּ לֹא אָמַרְתִּי לוֹ
שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּנִימוּס, כַּיָּאֶה
לְגֶזַע הָאֲדוֹנִים, אֶלָּא פָּשׁוּט קַמְתִּי
וְעָזַבְתִּי אֶת הַשֻּׁלְחָן, וַחֲצִי לַיְלָה
הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָשׁוּב שָׁמָּה
וּלְהַכּוֹתוֹ, וְרַק מִפַּחַד
הַסְּקַנְדָל לֹא עָשִׂיתִי כֵּן.
הַזִּקְנָה הוֹפֶכֶת אוֹתִי
לְאָדָם מְיֻשָּׁב, כֶּלֶב
זָקֵן הַקָּם וְהוֹלֵךְ
וְרוֹבֵץ בְּפִנָּה אַחֶרֶת
וּמִתְגָּרֵד וּלְשׁוֹנוֹ
מְגַמְגֶּמֶת. חֲבָל
עַל דְּאָבְדִין, אַבָּא