יַגִּידוּ מַה שֶּׁיַּגִּידוּ, גַּם הַמְדַפְדְּפוֹת בִּפְרָסוֹת שְׁסוּעוֹת עַל פְּנֵי הַסִּפְרוּת
הָעִבְרִית, אִם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי מַדּוּעַ אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁכָּתַבְתִּי, אַחֲרֵי
הַכֹּל, מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי, יַגִּידוּ מַה שֶּׁיַּגִּידוּ, וּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הִתְקַיֵּם וְהֶחֱיָה
אוֹתִי, יַגִּידוּ מַה שֶּׁיַּגִּידוּ, הִנֵּה לָךְ, אֵיךְ פַּעַם, בִּתְשׁוּקָה, יַגִּידוּ מַה
שֶּׁיַּגִּידוּ. כָּתַבְתִּי:

אֲנִי רוֹצֶה לְזַיֵּן
אוֹתָךְ חָזָק אִם
תִּרְצִי אַחַר כָּךְ
תִּמְצְצִי אִם
תִּרְצִי. וְאַתָּה?

אֲנִי אֶהְיֶה
אֲשֶׁר אֶהְיֶה.

“יֵשׁ לְךָ מַבָּט
מוּזָר כְּשֶׁאַתָּה
עוֹלֶה עָלַי, יֵשׁ
לְךָ מַבָּט אַחֵר
כְּשֶׁאַתָּה גּוֹמֵר
אֲנִי פּוֹחֶדֶת”

הַלֵּב
מִתְכַּלֶּה
הָעוֹר
מַחֲוִיר
אֲנִי נֶהֱנֶה
כְּמוֹ יָרֵחַ מָלֵא
וּמָהִיר

לֹא כָּךְ:
קִיּוּמִי הָרוֹוֶה
כּוֹאֵב
לָךְ, כָּךְ
גַּם יִכָּתֵב:

אֲנִי עֵד
בְּעוֹלָם שֶׁאֵין
לוֹ רוֹאֶה

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב לְעַצְמִי, לְרֶגַע, בִּבְעָתָה, אִם לֹא זָרַקְתִּי
אֶת פְּנִינַי לַחֲזִירִים, הִנֵּה מִצַּד שֵׁנִי, אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי, יַגִּידוּ מַה
שֶּׁיַּגִּידוּ, אֵלֶּה, וַאֲחֵרִים, אַף פַּעַם לֹא הָיוּ קוֹרְאַי, וּתְשׁוּקָה לֹא
מִלְּאָה אוֹתָם, וְחֶדְוָה לְמִקְרָא הָרָצוֹן לִחְיוֹת לֹא דִּבְּרָה אֲלֵיהֶם
אֶלָּא טְרִיבּוּנָל גָּדוֹל וְצוֹעֵד שֶׁל פַּחַד מִפְּנֵי הַגּוּף, שִׂנְאָתוֹ, וּכְלוּם
לֹא יִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ הַחֹרֶף הַזֶּה, הַנּוֹצְרִי, נְזִירִי, צַלְבָּנִי, כְּלוּם לֹא
יִתְעוֹרֵר, בְּכָל זֹאת, אָבִיב חָדָשׁ, וְעֵצִים סְמִיכֵי עַלְוָה יְשַׂגְשְׂגוּ
וְצִפֳּרִים חַרְמָנִיּוֹת יָשִׁירוּ אֶת שִׁיר הַחֲזָרָה הַנִּצְחִית? הִנֵּה, כָּךְ
אֲנִי כּוֹתֵב בַּבֹּקֶר הָאֲבִיבִי הַזֶּה, אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מֵהַבַּיִת, בְּחֶדֶר
קְטַנְטַן, בּוֹדֵד כְּמוֹ נָזִיר, וּמְרֻחָק כְּמוֹ אָסִיר, אַחֲרֵי שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּזִקְפָּה
אֲדֻמָּה, שֶׁנּוֹתְרָה מִכָּל הַגְּדָיִים, וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ, בְּרוּכָה הַבָּאָה
מַלְכַּת גּוּפִי, מַכְתִּירַת-עֲטָרָה, מִי יִתֵּן וְהַכֹּל עוֹד יַחְזֹר
הָרֶסְטוֹרַצְיָה כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה וַאֲנָשִׁים יִקְרְאוּ וְיִכְתְּבוּ שִׁירֵי
חֶדְוָה כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁלְּפַרְצוּפֵיהֶם הַמְיֻסָּרִים
נִקְרָא פַּרְצוּפִים מֻכֵּי עֲצִירוּת, לֹא יוֹתֵר