ארוחת ערב

מוּלִי בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב, דְּשֵׁנָה מֵרֹב אָקָדֶמָאִים
יָשְׁבָה לָהּ הֶנְרִייֶטָה מִן הָעִיר רִיגָה (נוּ, אַחַר כָּךְ
מִ-Israel, אַחַר כָּךְ מִדְּרוֹם-אַפְרִיקָה, נוּ, עַכְשָׁו
כְּבָר מִנְּיוּ זִילַנְד) וְהֻחְלְפוּ מִלִּים מְנֻמָּסוֹת עַל נוֹדוֹת
הַכְּבָשִׂים וְהַכְּבָשׂוֹת בְּאַרְצָהּ הַחֲדָשָׁה, וְעַל מִלִּים
גַּסּוֹת בְּאַרְצָהּ הַיְשָׁנָה, בְּעִקָּר אֵיךְ אוֹמְרִים תַּחַת
בְּרוּסִית, וְאֵיךְ בְּפּוֹלָנִית (כַּנִּרְאֶה, בִּגְלַל הַתַּחַת הַנִּפְלָא
בֶּאֱמֶת נִפְלָא, שֶׁל אֵלָה, הָאִשָּׁה הַמַּגִּישָׁה), וּמִצִּדִּי
סִפַּרְתִּי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר שִׁיר אֶחָד בְּלַטְבִית, לָמַדְתִּי אוֹתוֹ
לִפְנֵי חֲמִשִּׁים-וְשֵׁשׁ שָׁנִים, וְעַל כֵּן, רְווּי יַיִן צָרְפָתִי
אָדֹם וְיַיִן אִיטַלְקִי לָבָן (כְּמוֹ חֲזִיר בְּבֵית קְבָרוֹת
שָׁתִיתִי לִי מִשְּׁתֵּי כּוֹסוֹת, וּכְשֶׁגָּמַרְתִּי, קִבַּלְתִּי עוֹד
בַּקְבּוּק) שַׁרְתִּי לָהּ בְּקוֹל נָמוּךְ, בְּשֶׁקֶט, “קוּרְטוּטֶצִי
קוּרְטוּטֶצִי, גַיְלִיצִימַן”, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְתִּי, וְאָז הִפְסַקְתִּי
כִּי קוֹלִי כְּבָר צָרוּד מִדַּי, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי פִּכֵּחַ, וְגַם כִּי
רָחוֹק רָחוֹק הֵסִיטָה אִמִּי אֶת הַוִּילוֹנוֹת, שֶׁיִּכָּנֵס אוֹר
הַשֶּׁמֶשׁ, שָׁרָה “קוּמוּ, קוּמוּ, קוֹרֵא הַתַּרְנְגוֹל”, וּבַלַּיְלָה
כְּשֶׁהַלֵּב כִּמְעַט הִתְפַּקֵּעַ לִי מֵעֹדֶף אַלְכּוֹהוֹל, חָשַׁבְתִּי
לִי לְרֶגַע שֶׁתָּשִׁיר גַּם אֶת “ראז’ינקעס מיט מנדלען”, וְאֵרָדֵם
כְּמוֹ אָז, כְּשֶׁהַלֵּב הָיָה מִתְפַּקֵּעַ מֵרֹב אֶפֶדְרִין, אֲבָל עַכְשָׁו
הִסְתַּפַּקְתִּי בְּכַדּוּרֵי שֵׁנָה, אֶל תּוֹךְ נְהַר הַיַּיִן שֶׁבִּכְלֵי הַדָּם
בְּלָאו הָכֵי הָיְתָה נוֹזֶפֶת בִּי, “כְּמוֹ גּוֹי אַתָּה שׁוֹתֶה, עוֹד
תָּמוּת מִזֶּה”, וּמִצַּד שֵׁנִי, אוּלַי הַמֵּתִים בִּכְלָל עִוְרִים, אוֹ
שׁוֹכְחִים הַכֹּל, אֲפִלּוּ אֶת בְּנֵיהֶם הֲכִי אֲהוּבִים, וְגַם הַחַיִּים
מַפְסִיקִים מָתַיְשֶׁהוּ לְהִתְגַּעֲגֵעַ וְאָז יוֹדְעִים שֶׁעוֹד מְעַט, מַמָּשׁ
עוֹד מְעַט, הַסּוֹף