אֲנַחְנוּ, רוֹכְבֵי הָאוֹפַנַּיִם, רֹאשֵׁנוּ
לְמַעְלָה מֻרְכָּן, לְמַטָּה דּוֹרְכוֹת הָרַגְלַיִם
חָזָק, כְּדַרְכָּן, בְּלִי לָמָּה בְּלִי כַּמָּה.
אִלּוּ רַק צִוָּה עָלֵינוּ אוֹבָּמָה לְשַׁחְרֵר
הָיִינוּ יוֹרְדִים, מִתְכּוֹפְפִים וּמְצַיְּתִים
אֲבָל אַתָּה וְהוֹרֶיךָ דֵּי לְמַטָּה, וְלָנוּ דַּי
בְּאֵיזוֹ צִיטָטָה מֵהַתָּנָ”ךְ, כָּךְ הַמַּאֲבָק
נִמְשָׁךְ, מְצַטְּטִים, מְצַיְּתִים וְדוֹרְכִים
בֵּין כָּךְ וְכָךְ הַזְּמַן נִמְרָח, אַתָּה
בְּסוֹף מַעֲרָב וּבָנֵינוּ יוֹצְאִים לְטַיֵּל
בַּמִּזְרָח, הָעוֹלָם הֲרֵי גָּדוֹל וּפָתוּחַ
(עַמֵּנוּ קָשׁוּחַ, לֹא יְמַצְמֵץ וְלֹא
יִרְעַד). תִּישַׁן בְּשֶׁקֶט, גִּלְעָד

‘הארץ’, “תרבות וספרות”, 4.7.2010