1.
אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם, לֹא לְנַגֵּן בִּפְסַנְתֵּר, לִהְיוֹת אוֹהֵד
הַפּוֹעֵל, וּבֶאֱמֶת, יֵשׁ רֶגַע בַּחַיִּים, שֶׁבּוֹ כְּבָר אֵין אֲוִיר לִנְשֹׁף
לְתוֹךְ הַמִּלִּים, הַכֹּל הָיָה כְּבָר, אֲפִלּוּ הַבֹּקֶר הַצָּלוּל אֵינוֹ יָכוֹל
לְהִתְחַזּוֹת עוֹד לְחַד-פַּעֲמִי, וְלֹא פְּרִיחַת הַמִּדְבָּר אַחֲרֵי שָׁנָה
גְּשׁוּמָה, וְלֹא נִצַּת הָעַרְמוֹן, וְלֹא שִׂיחֵי הַלִּילָךְ הַבּוֹעֲרִים, וְלֹא
הַשִּׂמְחָה, וְלֹא הַסֵּבֶל, אֲפִלּוּ לֹא חֶדְוַת הַהַחְלָמָה, וְלֹא הָאַהֲבָה
הַנִּשּׂוּאִים, הַמַּסָּעוֹת, הַמְּכוֹנִית הַיְשָׁנָה, הַדִּירָה הַשְּׂכוּרָה, אוֹתָהּ
אֵינְךָ זוֹכֵר כְּבָר, וְהַדִּירָה הַשְּׂכוּרָה שֶׁעוֹדְךָ זוֹכֵר, וְזוֹ שֶׁתִּזְכֹּר
לָעַד, וְאֵין, אַחֲרֵי הַכֹּל, מַרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת, זוּלַת
הֻלַּדְתְּךָ, כִּי קֹדֶם שֶׁהָיִיתָ, לֹא יָדַעְתִּי, אַף פַּעַם לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁעֵר
אֵיךְ אֶמְדֹּד אֶת עוֹלָמִי, כֻּלּוֹ, מוּלְךָ, כִּקְנֵה מִדָּה, אַתָּה חַד-פַּעֲמִי
מֻחְלָט שֶׁלִּי, וְלִפְעָמִים, כְּמוֹ לֵיצַן קִרְקָס, אֲנִי מַשְׁעִין אֶת הָעוֹלָם
עַל הַסַּנְטֵר, מוּל אֶדֶן הַחַלּוֹן, מֶרְחַק אַלְפֵי מִילִים מֵחַדְרְךָ, קוֹרֵא
חָזָק חָזָק “לַיְלָה טוֹב, בֵּן”, אוּלַי תִּשְׁמַע וְגַם תָּשִׁיב לִי בְּתוֹרְךָ
“לַיְלָה טוֹב”, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, הַטּוֹב, שׁוֹפֵךְ בִּדְמָמָה מִקַּרְקָעִית
רְקִיעָיו אֶת רִבּוֹאוֹת כּוֹכָבָיו, שֶׁכְּבָר כָּבוּ לְפָנֵינוּ, אוֹ יִכְבּוּ אַחֲרֵינוּ
וְגַם אֲנַחְנוּ נִסָּפֶה כַּחֲרָקִים בַּגֶּשֶׁם, אִישׁ בְּתוֹרוֹ, וְנִשָּׁכַח, אִישׁ בְּתוֹרוֹ
וּמַכְאוֹבֵינוּ וְאָשְׁרֵינוּ יַבְהִיקוּ לְרֶגַע וְיִמָּחֲקוּ, אֲבָל מִדֵּי 11 בַּחֹדֶשׁ
כְּבָר שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנִים, אֲנִי חוֹגֵג לְךָ, בְּאֵלֶם, יוֹם הֻלֶּדֶת, שִׂמְחָה
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי, עַד שֶׁלֹּא הָיִיתָ, שֶׁלֹּא אֵדַע בְּשׁוּם מָקוֹם עַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה הַזֹּאת, הָעֲטוּפָה בְּיֹפִי וְחוֹשֶׁדֶת בְּמִלִּים

2.
בֶּן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וּבָרִיא וְחָכָם וְיָפֶה, וְעוֹד מְעַט יִקְּחוּ אוֹתְךָ
לְפּוֹלַנְיָה, לְמַסַּע מַחֲנוֹת, שֶׁתִּהְיֶה אֶחָד מִכֻּלָּם (אֲבָל לֹא
תּוּכַל לְשַׁעֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁכְּבָר לָמַדְתָּ: אָב מֻשְׁפָּל לְעֵינֵי
בְּנוֹ, בִּשְׁבִיל זֶה לֹא צָרִיךְ מַסַּע מַחֲנוֹת, דַּי לְהִשָּׁאֵר פֹּה)
וּכְבָר קִבַּלְתָּ תְּעוּדַת זֶהוּת כְּמוֹ כֻּלָּם מוּל הָעִיר הַכְּבוּשָׁה
(וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ לֹא לִנְסֹעַ), וְאַחַר כָּךְ תֵּלֵךְ לַצָּבָא, כְּמוֹ
כֻּלָּם, וְלֹא אֹמַר לְךָ דָּבָר עַל מַה שֶּׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת, אֵינְךָ
צָרִיךְ לִהְיוֹת קְנֵה מִדָּה שֶׁל אָבִיךָ, רַק אֲנִי אֵינִי יָכוֹל אַחֶרֶת
אֶלָּא לְקַיֶּמְךָ בְּמִלִּים, כִּי בַּדְּמָמָה אֹבַד

3.
וְאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַסְפֵּס עוֹד, כְּגֶזַע הָאַלּוֹן, לִשְׁתֹּק, וְעָלַי לְדַבֵּר
אֶת תּוֹלְדוֹת הַוִּתּוּר עַל גַּבְרוּתִי: הַמְיַלֶּדֶת נָשְׂאָה אוֹתְךָ עָטוּף
עַל פְּנֵי הַמִּסְדְּרוֹן, מֵחֲדַר הַנִּתּוּחַ אֶל הַפַּגִּיָּה, וְקָרְאָה בְּרִיצָה
“יֵשׁ לְךָ בֵּן קָטָן וְחָמוּד” וְהִמְשִׁיכָה, וּלְיָדֵנוּ אִמְּךָ הוּבְלָה בְּאוֹתוֹ
מִסְדְּרוֹן, בִּמְהִירוּת, בְּמִטָּה, בְּלֹא הַכָּרָה, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָהּ
וְדֶלֶת נִסְגְּרָה גַּם אַחֲרֶיהָ, וְהָרוֹפֵא אָמַר: “הוּא חָסֹן, רוֹאִים
עַל הַצַּוָּאר, הוּא יַעֲבֹר אֶת זֶה”, וּבִקַּשְׁתִּי לִלְחֹש לְךָ, זָעִיר
הָיִיתָ בְּתֵבָה שְׁקוּפָה, עַל פְּנֵי יְאוֹר פְּחָדִים, עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת
מֵחֻלְשָׁה, “חֲיֵה, חֲיֵה”, וְלֹא הַלַּחַשׁ הַמְדֻמֶּה הֶחֱיָה אוֹתְךָ, אֶלָּא
אַתָּה, שֶׁהָיִיתָ, וְקֹדֶם לֹא הָיִיתָ, רָצִיתָ לִהְיוֹת, כֹּחַ פִּעֵם בְּךָ, וּבַבֹּקֶר
הוֹלַכְתִּי אֶת אִמְּךָ בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים, חִוֶּרֶת הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ וּבֵין
כָּל הַזְּעִירִים הִצְבִּיעָה עָלֶיךָ וְאָמְרָה: “הוּא”, וַאֲנִי זַזְתִּי, מְמַלֵּא
מְקוֹם אִמְּךָ, מֵאָז, וְעַכְשָׁו אֲנִי מַבִּיט בְּךָ בְּאַהֲבָה, אַתָּה הֲרֵי מַפְנֶה
לִי עֹרֶף חָסֹן, וַאֲנִי אוֹמֵר: וּלְוַאי שֶׁעָשַׂנִי אִשָּׁה, וְהָיִיתָ יוֹצֵא גַּם
מִבְּשָׂרִי וּמִדָּמִי, וְלֹא מִן הָרוּחַ, וְלֹא מִן הַמִּלָּה, וְלֹא מִן הַקּוֹל
אֶלָּא מֵאַהֲבַת אֵם שֶׁאֵין לָהּ מִלִּים, כְּמוֹ שְׁנֵיכֶם מוּלִי. זֶה דְּבַר
הַשִּׁיר, בְּנִי