כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן מְאֹד, אָמַרְתִּי לְךָ לֹא לִפְחֹד
מֵהַדְּבוֹרִים, הֵן מְפִיקוֹת דְּבַשׁ, וְלֹא לִפְחֹד
מֵהַפָּרוֹת, הֵן מְנִיבוֹת חָלָב (רֵיחַ הֶחָלָב מִלֵּא
אָז אֶת הַחֶדֶר), וְאָהַבְתִּי לְהַבִּיט בְּךָ יָשֵׁן, תָּמִים
כְּמוֹ שֶׂה, חוֹלֵם עַל מַה שֶּׁבְּלָאו הָכֵי לֹא יִהְיֶה.
לִפְעָמִים, פָּקַחְתָּ עֵינַיִם וְהִבַּטְתָּ בִּי: לֹא הָיִיתִי
דָּבָר, זוּלַת אָבִיךָ בְּעֵינַי שֶׁלִּי, וַאֲנִי מְנַסֶּה לְנַחֵשׁ
מַה נִּסְדַּק בְּמַבָּטְךָ, אַחֲרֵי שֶׁעָבְרָה לְיַד דַּלְתֵּנוּ
חֲזִירָה גְּדוֹלָה וְהִפְלִיצָה, לֹא חָלָב וְלֹא דְּבַשׁ
עֲנַן צְרָעוֹת כִּסָּה אֶת בֵּיתֵנוּ וְעָבְרוּ הַסֵּרָחוֹן
וְהַצְּרָעוֹת, כִּי חִבַּקְתָּ אוֹתִי, גָּדוֹל וְיָפֶה בְּאוֹתוֹ
עֶרֶב, כִּי הָיִיתָ אִתִּי מֵאוֹתוֹ עֶרֶב. גַּם כִּי אֵלֵךְ
בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי
בְּכוֹרִי, יְחִידִי

וּכְשֶׁאֶמְעַךְ אֶת הַכְּנִימוֹת עַל הַקִּיר, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
הַדָּם יִהְיֶה דָּמִי, שֶׁנִּמְצַץ שָׁבוּעוֹת, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
לֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים תִּהְיֶה זֹאת, בְּנִי, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
כִּי דָּמִי הַמֻּתָּר הוּא זֶה, בְּנִי, דָּמִי הַמֻּתָּר, שֶׁנִּמְצַץ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
אָז נִמְרַח כָּל כְּנִימָה בְּתוֹרָהּ, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
וְאַחֲרֵי שֶׁדָּמִי יִמָּחֵץ מִמֶּנָּה, בְּנִי, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ
לֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנָּה כְּלוּם, בְּנִי, לְבַד מִדָּמִי שֶׁנִּמְצַץ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ