הַשָּׂדוֹת כֻּסּוּ בְּלֹבֶן הַפַּרְפָּר לְאַלְפֵיהֶם, נִימֵי
דָּם כְּחַלְחַלִּים מִתַּחַת לְעוֹר תִּפְרַחְתָּם הַפָּגִיעַ.
וַאֲנַחְנוּ הִרְחַקְנוּ עוֹד לָלֶכֶת אֶל מֵעֵבֶר לַחֻרְשָׁה
לִקְטֹף תּוּרְמוּסִים צְהֻבִּים וּסְגֻלִּים דַּוְקָא
לְיַד הַמַּיִם, מֵהֶם הֵבֵאתִי לָךְ תָּמִיד, וְהֵבֵאתִי לָךְ
גַּם צִבְעוֹנִים, כְּשֶׁעוֹד בָּעֲרוּ בַּשָּׂדוֹת, וְכַלָּנִיּוֹת
אֲדֻמּוֹת, גַּם סְגֻלּוֹת וּלְבָנוֹת, וְאַתְּ הָיִית זְקוּפָה
גַּם כְּשֶׁהָיִית עֲיֵפָה מְאֹד, וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לִשְׁכֹּחַ
אוֹתָךְ, גַּם שְׁלֹשִים-וְחָמֵשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁמַּתְּ
פִּתְאֹם. תִּרְאִי, דָּבָר לֹא חָרַג בְּאֶבְלִי מִן הַנּוֹרְמָלִי:
בָּכִיתִי, הִתְחַתַּנְתִּי, הִתְגָּרַשְׁתִּי, הִתְחַתַּנְתִּי, דָּפַקְתִּי
לְעַצְמִי אֶת הַחַיִּים (מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּבֵּאת לִי: לֹא
יִתְּנוּ לְךָ לְהִתְפַּרְנֵס), וּפְרָחִים כְּבָר אָסוּר לִקְטֹף
אוֹמְרִים שֶׁהָרַסְנוּ אֶת הַפְּרִיחוֹת בָּאַהֲבָה הַזֹּאת, אֲבָל
אָהַבְתִּי אוֹתָךְ יוֹתֵר מִשֶּׁאָהַבְתִּי אֶת הַמּוֹלֶדֶת, וּבִימֵי
שִׁשִּׁי הָלַכְתִּי לַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת וְקָנִיתִי לָךְ בִּדְמֵי הַכִּיס
שֶׁלִּי דְּגָנִיּוֹת, כְּחֻלּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, לֹא בְּדִיּוּק, אֲבָל
לַצְּבָעִים אֵין בֶּאֱמֶת שֵׁמוֹת וְאַהֲבָה הִיא שֵׁם כְּלָלִי
מִדַּי, רַק הָאֵבֶל נִשְׁאַר רוֹבֵץ כְּשֶׁהָיָה