וְאִם קָרְאוּ לוֹ שְׁמוּאֵל בְּמִלְּעֵיל, גַּם זֹאת אֵינִי זוֹכֵר לָבֶטַח, וְלֹא אֶת
שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבֶטַח לֹא אֶת הַמִּסְפָּר עַל הַזְּרוֹעַ, אֲבָל בְּאִי-נוֹחוּת
אֲנִי נִזְכָּר בְּפָנָיו הַמִּסְתַּיְּגִים מִמֶּנִּי, כְּשֶׁרַבְתִּי כְּמוֹ קָבוּעַ עִם חֲבֵרָיו
הַקְּבוּעִים, שֶׁלָּעֲגוּ לַפּוֹעֲלִים הַיּוֹמִיִּים מִשְּׁכֶם, “פִי שָׁרָאמִיט פִי
נַבְּלוּס?” וּבְכָל זֹאת, כְּשֶׁהוֹצֵאנוּ כְּרִיכִים וְשָׁתִינוּ תֵּה, הִסְבִּיר לִי
כָּל בֹּקֶר, בַּעֲלִיצוּת: הַתֵּה צָרִיךְ לִהְיוֹת פּוֹשֵׁר, אַחֶרֶת יִשְׂרֹף
בַּגָּרוֹן, וַאֲנִי זוֹכֵר הֵיטֵב אֶת רֵיחַ הַגְּרִיז מְעֹרָב בְּאָבָק, אֶת הַתַּיִל
אֶת הַפָּאקוּנְגִים, אֶת הַמַּסְמְרִים, אֶת הַבְּרָגִים, צִנּוֹרוֹת הָרֶבַע-צוֹל
הַחוּט שְׁפָּגַט, הַמֶּלֶט, רְצוּעוֹת הַקֵּרוּר, הָרַעַשׁ, הַצְּפִירָה בְּסוֹף
הַיּוֹם וְאֶת שִׂמְחַת סוֹף הַיּוֹם, “זיי וי די גייסט, די גרייסער
שמוק, די”, הַשֶּׁקֶט הַגָּמוּר. מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עִם שְׂרִידֵי חֶרֶב
נִטְרְקוּ הַשְּׁעָרִים מֵאֲחוֹרֵינוּ, שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁל עֲיֵפִים, עוֹד יוֹם
וְגַם אֲנִי הָלַכְתִּי עִמָּהֶם לִפְנוֹת עֶרֶב.