הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאָהַבְנוּ בָּהֶם מִתְגַּמְּדִים לְיַד
הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁירִים הַלָּלוּ (אוֹ
הַמָּקוֹם שֶׁאַתְּ קוֹרֵאת אוֹתָם), דּוֹהִים לְיַד
הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם כְּבָר לֹא נֹאהַב. נִמְהַרְנוּ

וּכְשֶׁתֵּצְאִי לְבַד מִן הַמִּסְתּוֹר שֶׁלָּךְ, יֻכּוּ
עֵינַיִךְ סַנְוֵרִים. אָז תִּבְכִּי, תִּשְׁאֲגִי מִכְּאֵב
תִּשְׂרְטִי אֲדָמָה, תִּמְצְצִי אֶת עוֹרֵךְ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּכֹלְתִּי לִשְׂרֹט. נִזְהַרְנוּ

כִּי אָהַבְנוּ כְּמוֹ תַּלְמִידֵי נְגִינָה, שׁוּב וָשׁוּב
הִתְחַלְנוּ מִן הַתֵּבוֹת בָּן שָׁגִינוּ, מַקְשִׁיבִים
יוֹתֵר מִדַּי זֶה לָזוֹ, וְכָל אֶחָד לְעַצְמוֹ, וְגַם
לְהֵפֶךְ. כֵּלִים לֹא שָׁבַרְנוּ

כְּמוֹ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בְּמַרְתֵּף בַּיִת רֵיק נִרְקְבָה
אַהֲבָתֵנוּ, הִסְרִיחָה כְּמוֹ הַלֹּא-מוּדָע, רָחֲשָׁה
כְּמוֹ בֵּית-כְּנֶסֶת, הִתְנַחֲמָה בְּמִטּוֹת אֲחֵרוֹת
וְעוֹטֵי מַסֵּכוֹת שִׁקַּרְנוּ

חַיֵּי הַקְּלִפָּה שֶׁלִּי אִבְּדוּ אֶת הָרְקָמוֹת הֲכִי
לַחוֹת שֶׁלָּךְ, וְלֹא לָמַדְתִּי אֵיךְ לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶן
בִּזְבַּזְתִּי אֶת חַיַּי עַד שֶׁבָּאת וְהָלַכְתְּ וְסָגַרְתְּ
וּפָתַחְתְּ וְאַחַר כָּךְ נָתַתִּי לֹא נָתַתִּי כֵּן נָתַתִּי לָךְ
לָלֶכֶת